ביקורת ספרותית על לקסיקון מאת מקס ברי
ספר טוב

---

****





למלים יש כוח.

נכון, אולי דימויים ויזואליים זה דבר חזק, ולמדנו ישר והפוך את הקלישאה שתמונה שווה אלף מלים, אבל לא כדאי להספיד אותן עדיין, את המלים, היצורים החמקמקים והערמומיים האלה. עדיין יש להן מקום, גם בתוך השפע המטמטם הזה של סרטים, של תמונות ושל צלילים. תראו אותנו כאן, תשעים ותשעה אחוזים ממה שיש כאן באתר הם מלים. וגם הספרים. בספרים, דווקא המלים לוקחות אותנו למקומות הפנימיים אצלנו, ואנחנו לא משועבדים לוויזואליה לעוסה וחתומה כמו בדימויים טלוויזיוניים או קולנועיים. בשורה התחתונה, מלים הן אלה שמרכיבות את הדי.אנ.איי. שלנו אולי יותר מכל דבר אחר. דימויים זה דבר חזק, חזק מאוד, והכוח שלהם הוא דווקא בתמצות של מלים לתוך רעיון ויזואלי יחיד, אבל בלי מילים, דימוי הוא שום דבר. בלי מלים אף אחד מאיתנו לא היה עושה שום דבר, אף פעם. ההיסטוריה לא היתה מתחילה בכלל. מלים הן אלה שיצרו את המציאות, הביאו שלום והמיטו מלחמות, גרמו לאנשים להאמין, לאהוב, לצחוק, לפחד, להתרגש ולהרוג. סטאלין, ג'ון לנון, אובמה, מרטין לות'ר קינג, וודי אלן, טולסטוי, שייקספיר, משה רבנו, ואפילו אלוהים, כולם נישאו למעלה ויצרו היסטוריה על כוחן של מלים.

מאיר דגן אומר שהוא לא סומך על בנימין נתניהו, ועשרות אלפי אנשים באו לשמוע אותו אומר את זה. אמריקה נכנסה לפרנזי בגלל נאום שעשוי ממלים של אותו נתניהו עצמו. אנחנו מתרגזים ממלים שכתובות ב"ישראל היום" או ממלים שכתובות ב"הארץ", בהתאם להשקפתנו על מהי המציאות. וויקיליקס פרסמו מלים סודיות והפכו את עולם הביון על פיו. רופאים משתמשים בטלפתיה, פסיכולוגים בשיחות, אמני חושים בשיטות של סוגסטיה שמערבבות לנו את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, פשוט כי מלים הן אלה שמתווכות בין המחשבות למציאות. שינית את המילה, שינית את המחשבה, שינית את המציאות.

משחר ההיסטוריה האדם הבין שלמלים יש כוח, והאנשים ששלטו במלים, שלטו באנשים. רטוריקנים, קוסמים, מכשפים, שליטים, נביאים, כל אדם בעל עוצמה שאב את עצמתו בעיקר ממלים. המלה היא לא רק יחידה של משמעות, ודרך לתאר עצם או רעיון, אלא שיש לה (ובצירופים של כמה מלים) גם אפקט פיזי, נוירולוגי, על המוח עצמו. בניטורים שנעשו עם מכשירי תהודה מגנטית ראו הבדלים משמעותיים בתגובה העצבית של המוח למלים שונות. כשאנחנו שומעים מלה, המוח שלנו ממיר את המלה באופן אוטומטי למשמעות שלה עבורנו. אם ננתק את המילה ממשמעותה, ננתק גם את המציאות.

ואילו מישהו היה מצליח למצוא מה המנגנון המדוייק שהופך מלים מסויימות בסדר מסויים לבעלות כוח כזה שמעורר תגובות עצביות מסויימות אצל בני אדם, הוא היה זוכה לכוח עצום. כל מה שהאדם המערבי המודרני למד להתייחס אליו בביטול כסוג של מאגיה שחורה, לחשים וקמעות, האם ייתכן שיש בו כוח אמיתי, כוח נסתר של מלים, שם מפורש שיכול להפוך גוש של חימר לגולם רב עוצמה או כל אדם לעבד חסר רצון אמיתי משלו? הם ייתכן שקיים כוח מאגי אמיתי במלים מסויימות, עוד הרבה מעבר ל"יש לי חלום" או "להיות או לא להיות, זאת השאלה"?

אז על זה, בגדול, הספר הזה.

****


נ.ב. הספר הזה הוא שונה קצת ממה שמסתמן במבט ראשון. קודם כל, נא להתעלם משלוש הנקודות הפתטיות בסוף המשפט "כשמילים יכולות להרוג..." כאילו יש שם איזה דאחקה נסתרת או משמעות נוספת. דבר שני, יש בספר הזה גם סיפור מתח פסיכולוגי אלים מאוד שנשען על מצע עלי חסה פילוסופי איתן ומעניין, אבל ב"מאבק" ביניהן מנצח ללא ספק הסיפור ולא הרקע התיאורטי שלו. אני לא בטוח שהוא מתאים לכולם לקריאה, וודאי לא למי שיש לו סיבולת נמוכה לאלימות או חוסר סבלנות לעלילות לא לגמרי חד משמעיות.

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על לקסיקון