ביקורת ספרותית על החדרנית - החדרנית #1 מאת ניטה פרוס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 22 ביולי, 2024
ע"י בת-יה


החיים יכולים להתהפך אצל כל אדם ברגע. וזה לא משנה מי אתה או מה אתה. מהפך טוב - תמיד נעים, עם מהפך רע צריך לדעת להתמודד. וכאן מתחילה הבעיה, כי לא לכולם יש כלים להתמודד עם מה שקורה. בטח למי שמאותגר חברתית.
מולי גרי היא בחורה חכמה, אבל היא לא מבינה הבעות פנים של אנשים, ומסתמכת על מה שסבתא שלה הסבירה לה. זה מקשה עליה להבין כוונות של אנשים וגם מבודד אותה חברתית. החריצות שלה בעבודה כחדרנית מחפה על כישורי החברות שלה.
יום אחד היא מגלה בחדר המלון מיליונר מת, וכאן מתחילה מהומה בחייה.
אי אפשר לכתוב יותר על הספר הזה בלי לגלות את תוכנו. אבל זה ספר טוב, למרות העלילה הפשוטה. הוא כתוב במהודק, והפלא ופלא אין בו מילה אחת על יחסי מין, למרות שכל תוכנו מספר על יחסים בין אנשים. ולמען האמת זאת גם הסיבה שהוא קיבל ממני ארבעה כוכבים ולא שלושה, כי הגיע הזמן שגם סופרים עכשוויים חדשים יתחילו לכתוב כך.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בת-יה (לפני שנה ו-2 חודשים)
המורה יעלה, כן יש ילדים כאלה. אבל יש גם הורים שפשוט קשה להם. וזה לא תמיד לטובת הילד.
היה בזמנו בירושלים מוסד שנקרא "הכפר השבדי" (לא יודעת אם הוא עדיין קיים) ביקרתי בו פעמיים. במסגרת השתלמות כביכול. מקום מזעזע. אני יכולה להבין מצב של ילדים שבאמת אין ממש מה לעשות אתם, אבל היו שם גם ילדים שהיה אפשר ללמד אותם ולשקם אותם, אבל במוסד החליטו לא לעשות אתם דבר. 'חבל על ההשקעה' אמר לי אז מדריך אחד 'מה כבר יצא מהם? דוקטורים?' והגישה הזאת כל כך הכעיסה אותי וגם את האחרים שהגיעו להשתלמות. יודעת שאחד מהם כתב מכתבים בקשר לזה, אבל אין לי מושג מה היתה התוצאה.
שיהיה לילה טוב ושקט.

בת-יה (לפני שנה ו-2 חודשים)
נצחיה, מצטערת. אבל הערה שלך על מודעות עצמית נמוכה פשוט מפחידה אותי.
אני יכולה לספר לך לדוגמא על מרים אסייג, יוסי אמסלם, אליעזר אליהו, אילנה גולדשמיט ועוד 20 אחרים בערך. על הרצונות שלהם, על הדיעות שלהם, על האהבות שלהם, וכל שאר הרגשות שהם מביעים כל פעם מחדש. חלקם אוטיסטים עפ"י ההגדרה וחלקם בעלי פיגור בדרגות שונות. טמפל גרין היא דוגמא רק של עצמה (ואני גם מניחה שלא פגשת בה אישית). אני כבר מזמן לא עובדת עם האנשים האלה, אבל קריית גת קטנה ואני פוגשת בהם גם היום מדי פעם. מפגשים נחמדים שתמיד כוללים זיכרונות והישגים בחיים. וברור לי שיש גם אוטיסטים או בעלי פיגור עמוק שאכן לא מודעים לסביבה, אבל הם מעטים בייחס לאחרים.
ובזה אסיים, פשוט כואב לי הלב לשמוע דיעות כל כך לא נכונות, בעיקר כשאין לי דרך להוכיח את מה שאני כותבת.
שיהיה רק טוב. לך ולכולם.
המורה יעלה (לפני שנה ו-2 חודשים)
בת-יה זה טוב לדעת שהם לא משלימים עם זה. היה לי ילד חונכות שהיה בתפקוד נמוך, לא מתקשר או יותר נכון לא מתקשר בצורה שנוירו-טיפיקליים יכולים להבין לעומקה.
ממש כאב לי כשהוציאו אותו מהבית (מגיל מסוים הוא נהיה גדול בגודל וקשה למשפחה), אך כן היו לו את הרצון לתקשר ולהתקדם. ברור לי שמסתתר שם המון, מתחת לחוסר היכולת לתקשר ולתפקד בצורה שהעולם המערבי דורש.
נצחיה (לפני שנה ו-2 חודשים)
אני לא אומרת מילה על איך הם עובדים ובאילו עבודות.
אני מדברת על הדרך שלהם להביע את עצמם על עצמם ובוודאי לכתוב את זה.
תקראי את טמפל גרנדין או כותבים אוטיסטיים אחרים. זה מוזר כי זה, ובכן, אוטיסטי. כשאין לך הרבה יכולת לדמיין מה האחר חושב, ואיך אצלך זה שונה, אין לך יכולת להביע את זה, כי זה נראה "הרגיל" ולא משהו חריג, ולכן מודעות עצמית היא נמוכה יותר
בת-יה (לפני שנה ו-2 חודשים)
המורה יעלה, אף אחד מהם לא רוצה להשלים עם מקומו בשולי החברה.
גם אלה עם הפיגור העמוק. צריך לראות את האושר שלהם כשניתנת להם משימה
והם מבצעים אותה בהצלחה.

בת-יה (לפני שנה ו-2 חודשים)
נצחיה, אם את כותבת על חוג למתמטיקה או על אנשים שגולשים כאן באתר, את כותבת על אנשים שנשמעים נבונים ומשכילים בכמה דרגות יותר מאלה שאני מכירה.
לא כל העולם זה אוטיסטים עם יכולות. רבים הרבה יותר הם אוטיסטים מפגרים שבקושי מצליחים לכתוב את השם שלהם. ויש גם מפגרים רגילים עם דרגות פיגור שונות ועם בעיות או יכולות שונות. ואני מכירה אותם ואותן. חלקם עובדים בניקיון. חלק אחר עובד במפעלים בעבודה מונוטונית, יש שעובדים בגינון, ולצערי אחת מהם גם 'עובדת' בזנות ואי אפשר להוציא אותה מזה, בעיקר בגלל תשומת הלב שהיא מקבלת מה'לקוחות'. וכשמקשיבים להם, בעיקר לאחת מעובדות הניקיון שאני מכירה (אם כי אחותה היא שדואגת לה, והיא מבינה היטב הבעות פנים) הם מתנסחים בדיוק כמו מולי.
נצחיה (לפני שנה ו-2 חודשים)
זה מעניין להגיד שלא פגשתי אנשים על הרצף
היות ולמדתי בחוג למתמטיקה, ונעצור כאן.
פגשתי גם פגשתי, חלקם גם גולשים כאן באתר, איש מהם לא היה יכול לכתוב ב"קול" של מולי שהוא לחלוטין נוירו-טיפיקלי במודעות העצמית שלו
המורה יעלה (לפני שנה ו-2 חודשים)
בדיוק בגלל שכל בחורה ממוצעת יכולה לעשות את זה, בשביל מישהי כמו מולי זה הישג, לא?
היא גם יכלה להשלים עם מקומה בשולי החברה ולא להסתבך בכלום רק לבהות בחיים חולפים כמו שיהיה נוח למרבית האוכלוסייה
בת-יה (לפני שנה ו-2 חודשים)
נצחיה, טעם וריח תמיד שונים אצל בני אדם, ובכלל שונים אצל כל מי שחי.
ובכל זאת, אחרי שקראתי את הביקורת שכתבת נדמה לי שפשוט לא פגשת יותר משניים או שלושה אנשים "על הרצף". זכיתי, בשנות ה 70 ללמד כמה שנים בחינוך המיוחד ילדים עם מגוון גדול של שוניות. אהבתי את העבודה. מעניינת ומאתגרת. גם בשנות ה- 80 עבדתי מעט עם מבוגרים עם ליקויים שונים. כולם, למרות המחשבה שהם מיוחדים, היו בפועל 'שקופים'. אנשים הקשיבו להם, הנידו את הראש, והמשיכו הלאה. והכי חשוב, אין האחד דומה לשני.
ומכאן, אני שמחה שב 20 שנים האחרונות (בערך) התחילו להתייחס לאותם אנשים ולקויות. הגיע הזמן. וזה גם נכון, שלפעמים מרוב תסמונות ואיבחונים יש מי ש"מאבד את הראש", אבל הסך הכל ראוי לציון.
נצחיה (לפני שנה ו-2 חודשים)
גם שלושה זה יותר מדי עבורו,
לא ראיתי עלילה הדוקה מדי
בת-יה (לפני שנה ו-2 חודשים)
yaelhar, תודה. אכזבה לא תהיה כאן.
בת-יה (לפני שנה ו-2 חודשים)
אפרתי, תודה. אכן בסופו של דבר התברר שמולי חכמה מאוד.
אבל להסתבך, כמו שהיא הסתבכה, יכולה כל בחורה ממוצעת.
yaelhar (לפני שנה ו-2 חודשים)
סיקרנת אותי, תודה.
אפרתי (לפני שנה ו-2 חודשים)
אני אהבתי כל כך ובמיוחד את מולי המקסימה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ