ביקורת ספרותית על לקסיקון מאת מקס ברי
ספר טוב

---

לפעמים ספר לא מוכר של סופר לא מוכר מצליח לעשות לך הפיכה במחשבה. "מילים" אומר אחד הגיבורים "הן לא סתם צלילים או צורות. הן משמעות. זאת מהות השפה - פרוטוקול להעברת משמעות. אתה מאמן את המוח להגיב באופן מסויים לצלילים מסויימים. מסתבר שניתן לפרוץ לפרוטוקול הזה" אנחנו מכירים אנשים המצליחים להשפיע על אנשים אחרים בזכות הדימויים שהמלים יוצרות: מנהלי קמפיינים פוליטיים. לוביסטים. מפרסמים. המצטיינים שבינהם יודעים שהחלק הרציונלי - זה שמדבר אל השכל של שומעיהם - אינו זה המפיק את התגובה הרצוייה. הדימוי הרגשי, העוקף את השכל של השומעים וחודר ישירות לבטן, הוא המסר אותו הם מחפשים.

זה סיפור מתח בדיוני שלמעשה אינו בדיוני כלל, על אנשים העושים שימוש ומניפולציה באנשים אחרים באמצעות מלים ומשמעויות החוצבות לעצמן דרך בנתיבי במחשבה. הסיפור כתוב באופן מרתק, מערבב זמנים ומקומות ומחייב את הקורא להיות עירני כדי לא להחמיץ את הסיפור. והקורא אינו רוצה להחמיץ את הסיפור המותח, המחייב להמשיך בקריאה כדי לדעת מה קרה ולמה.

הספר כתוב מצויין. יש בו די הרבה תאורים אלימים שאני בדרך כלל לא אוהבת, אבל במקרה הזה הם שירתו את הסיפור והיו כתובים היטב. הסיפור משתמש באנלוגיות מוכרות לנו לגבי גלובליזציה וצרכנות מופרזת, ובדמויות אמיתיות כמסגרת. מסקנת הסופר היא, שכוח הוא כמו האקדח במערכה הראשונה, שיירה במערכה השלישית. אם הוא קיים מישהו יעשה בו שימוש. ולרוב לא על מנת להיטיב. וגם שנראה שאנחנו יכולים לעשות מעט מאד כדי להתגונן מאנשים היודעים את סוד המלים. וקורבנות המסרים המילוליים האלה - המתגייסים בהתלהבות לבוקו חראם ולדעאש - הם ההוכחה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על לקסיקון