ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 8 באוקטובר, 2024
ע"י בת-יה
ע"י בת-יה
יש ספרים שכשמסיימים לקרוא אותם ההזדהות אתם כל כך גמורה, עד שאי אפשר לכתוב עליהם בלי לפרט כמעט את כל תולדות החיים שלנו. זה קורה לי והיו כאן ביקורות (על כל מיני ספרים) שהבנתי שזה קורה גם לאחרים. הזדהות כזאת אני מרגישה כרגע עם הספר הזה, למרות שסיימתי לקרוא אותו כבר לפני שבוע. אבל כפועל יוצא מזה - אני גם בבעיה. למה? כי, למשל, בדומה לספר הזה, הזדהתי, לפני הרבה מאוד שנים עם הספר 'כמעיין המתגבר' שכתבה איין ראנד. הסכמתי אז עם כל מילה שנכתבה בו. ראיתי בו מאור לחיי. והנה, עברו כמה שנים וסדקים החלו להופיע באמונה שלי בספר הזה, והיום אני מוכנה להצהיר שיש בו כל כך הרבה דברים "מקולקלים" שאין לי מושג מה מצאתי בו אז. וזה קרה לי עם עוד כמה ספרים. האם זה יקרה לי גם עם 'מרטין עדן'? לא יודעת. ובהתייחס לשנות חיי לא בטוח שיהיה לי זמן לדעת.
מרטין עדן מגיע משכונת עוני. לפרנסתו, כנער, הוא עובד כספן. עובד קשה אבל גם רואה עולם. יום אחד כשהוא חוזר לעיר מולדתו, הוא מציל בחור צעיר ממכות שהוא חוטף מכמה צעירים. הצעיר מזמין אותו לביתו. בית בורגני רגיל. ושם פוגש מרטין את אחותו של הצעיר, ומתאהב בה. מרטין מתאהב גם ברמה התרבותית של המשפחה, ומחליט שגם הוא יכול. והוא עושה. מתחיל ללמוד. מתחיל לכתוב. וחי בעוני מרוד. כמעט אף אחד לא מתייחס אליו, אבל הוא ממשיך.
רוצה הגורל ויום אחד הוא מתפרסם...
הספר הזה הוא ביקורת נוקבת על החברה שאנו חיים בתוכה. וכל כך הרבה מלחמות ניהלתי כמו מרטין עדן, שכמו שכתבתי למעלה: אני מסכימה עם כל מילה שלו.
חוץ מזה אופן הכתיבה של הספר מרתק. לפעמים היה לי קשה לדעת אם אני קוראת סיפור או שירה. קראתי בעבר גם את 'קול מיער' שכתב ואת 'פנג הלבן', אבל בהתייחס לנוסח של הספר הזה כנראה שהם היו "מעובדים" היטב. וחבל.
מקווה לקרוא עוד ספרים שלמים ומלאים שכתב.
25 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
בת-יה
(לפני שנה)
תודה, בנצי גורן. וגם נכון.
|
|
בנצי גורן
(לפני שנה)
תודה בת-יה, כתבת נפלא.
וכמה טוב שעם השנים אנחנו משתנים.
|
|
מושמוש
(לפני שנה)
וויי קורא עכשיו.
כול פגם בכתיבה שלו עדיין משאיר אותו הרבה מעל 'ספר מקובל'.
|
|
בת-יה
(לפני שנה)
תודה רבה, סקאוט. הלוואי ...
|
|
בת-יה
(לפני שנה)
חני, תודה רבה. גם אני אהבתי מאוד את 'קול מיער' ואת 'פנג הלבן'.
רק שאחרי הקריאה של הספר הזה, הבנתי שמי שערך את הספרים האלה פשוט סירס אותם. כנראה בגלל הפחד שילדים או נוער יקראו על מה שבאמת קורה בחיים. וחבל. |
|
yaelhar
(לפני שנה)
הספרים של איין ראנד די אחידים, אני חושבת.
קראתי את מה שתורגם לעברית בעבר (לא קראתי את "המנון"). לדעתי הטוב שבהם היה "אנו החיים" שהיה ספר הביכורים שלה, ונכתב במידה רבה של אמינות. קראתי לפני כמה שנים את "כמעיין המתגבר" והחווייה הראשונית ממש לא חזרה. |
|
בת-יה
(לפני שנה)
תודה רבה yaelhar. אפשר להגיד שאת ג'ק לונדון הכרתי רק עכשיו, ובהחלט אשתדל לקרוא עוד מכתביו.
ובקשר לאיין ראנד, חושבת שזה גם תלוי בספר. כמו כל סופר יש לה ספרים טובים וההיפך. |
|
בת-יה
(לפני שנה)
המורה יעלה, תודה רבה. אישית חושבת שהעולם כשלעצמו לא משתנה,
אפילו לא בני האדם. כל בן עשרה בטוח שהוא המציא את הגלגל ויש מביניהם גם שבטוחים שזאת לא תהיה בעייה להשיג שלום עולמי, למשל, כי רק בגלל המבוגרים העולם הרוס כל כך, וכך הלאה ... מה שמשתנה זאת החשיבה האישית שלנו. אפשר לקרוא לזה בגרות או ניסיון חיים. וזה המצב שבו אנחנו יכולים לעמוד בחדר מלא בני אדם ולהרגיש בודדים, כי בסופו של דבר "אדם בתוך עצמו הוא גר". |
|
בת-יה
(לפני שנה)
תודה, מורי. תגובה כזאת שלך שווה זהב -:)
|
|
סקאוט
(לפני שנה)
ספר מופלא שהלוואי שירבו ספרים כמותו.
|
|
חני
(לפני שנה)
תודה בתיה, סקירה יפה וכן גם אני אוהבת מאוד את ספריו של ג'ק לונדון.
|
|
yaelhar
(לפני שנה)
ביקורת טובה על ספר שאשמח לקרוא שוב.
ג'ק לונדון הוא אחד מחביבי. גם כשקראתי אותו שוב כחלוף השנים, הרגשתי דומה לפעם(ים) הראשונה(ות) שקראתי אותו. איין ראנד בניגוד אליו היא תלויית גיל. אמרו פעם על קומוניסט "מי שאינו קומוניסט עד גיל 20 הוא חסר לב. מי שהוא קומוניסט אחרי גיל 20 הוא חסר מוח". דבר דומה אפשר להגיד על ספריה של ראנד (בלי לערב את הלב...) |
|
המורה יעלה
(לפני שנה)
אני חושבת שהעולם משתנה
וכך גם ההסתכלות שלנו על ספרים מהעבר. אני אוהבת לקרוא סקירות שלי מפעם וסקירות בכלל מפעם כי אני נזכרת שעברתי דרך מאז שהגעתי לפה.
הגעתי כי התחלתי לכתוב ספרים וסתם היה נראה לי מגניב אבל גם הכרתי אנשים שהפכו להיות משמעותיים לי |
|
מורי
(לפני שנה)
איזו סקירה מקסימה.
|
|
בת-יה
(לפני שנה)
תודה רבה לך, אושר.
קראתי את 'מרד הנפילים' לפני 30 שנה בערך, כך שאני זוכרת את התוכן, אבל לא את הדמויות. בכל מקרה מקווה שתצליח עם הספר. |
|
אושר
(לפני שנה)
מביקורת ,לחנות ספרים, לעיניים שלי תודה.
מרד הנפילים תפס אותי חזק, אני לא מגיבוריו והדמות שם שהכי הזדהיתי איתה היה האח של אנק רדרן, מן גיבוב לליברל, הנדבק לנהלים ולדמגוגים המפיקים אותם. רוצה להוכיח שאני יותר, ליטרלי אני כותב פסקאות על גבי פסקאות שאני מחכה את איין ראנד בייחוד את הנאום של ג'ון גאלט ושולח לעצמי הודאה בוואטסאפ, רוצה לכתוב מזה ספר שלם. יותר חשוב מזה בתיה שתהיי בריאה ושבעת רצון ממנת חלקך. |
25 הקוראים שאהבו את הביקורת