ביקורת ספרותית על לקסיקון מאת מקס ברי
ספר טוב

---

מילים יכולות להרוג , כולם יודעים את זה אבל מקס ברי החליט לקחת את זה רמה אחת קדימה.
וזה די מצליח לו. הספר נפתח בריצת אמוק מטורפת שלא הייתה מביישת סרט אקשן טוב. ברי מושך את הקורא במהירות בערך עד עמוד 100. הוא מושך את העיניים במילים הנכונות דרך מסדרון קצבי כך שלקורא כמעט ואין זמן לראות את הסדקים שבקירות. לי היה חיוך מרוח על השפתיים לאורך כל הקטע הזה. זה כיף מדי פעם להתקל בקטעים כאלו.
אבל אז הגיעה העצירה המתודית. היא הייתה צפוייה: בכל ספר מתח\סרט אקשן יש אותם . אי אפשר לרוץ ולפזר רמזים ולסקרן את הקורא בלי לעצור ולהתחיל לענות על שאלות ולבסס את העלילה. זה בדרך כלל המקום שספרים כאלו נופלים , זה המקום שבו קל יותר לראות את הסדקים בעלילה.
במובן הזה לקסיקון לא מאכזב ובמאה עמודים הנוספים הוא מקרטע. לא לכולם זה יפריע אבל בנוסף להורדת הקצב הספר מנסה פתאום להיות כמה סוגים של זאנרים : הוגוורטס פוגש את בריגיט גונס פוגש את הנמלט וחלק מהעלילות שנפתחות נקטעות וחלק מהדברים שאמורים להיות מוסברים נשארים עמומים . המון סדקים ובעיקר הרבה אי אחידות. כאילו הספר מנסה ללכת לכל מיני כיוונים.
ואז בישורת האחרונה הספר חוזר לקצב המהיר שלו. החוקים הספרותיים הובנו, יש עוד כמה אמיתות שיאמרו אבל הקורא שוב בריצה לקראת עד הסוף. זה השלב בסוג כזה של סיפורים שאני מאבד קצת את מי נמצא איפה ואיך הגיבורים נשארים בחיים אחרי כל כך הרבה כדורים ומכות ולמה הנבל תמיד שואף להציל את מי שיהרוג אותו ואיך הוא שורד מכונות יריה אבל נעץ הורג אותו . בקיצור כיף ותמרות עשן ומופרכות שמתקבלת בברכה עטופה בקצת פילוסופיה סדוקה בעליל. כמו שאני אוהב.

הערות בקטנה:

- בעוד שאני מסכים שבסופו של יום אנחנו סוג של מכונות מתוחכמות אני חושב שרצף ההפעלה שלנו הוא קצת יותר עמוק ממילים ואף מהגאים. מצד שני היפנוזה עובדת.
- אני חושב שמגדל בבל יותר מאשר היה ריבוי שפות היה ריבוי אמונות – אין דבר יותר מפלג מאמונה.
- אם הייתי כותב ספר היה בו כנראה רוצח סדרתי שרוצח אנשים במשרות מסוימות שעיצבנו אותי לאורך השנים, מישהו צריך לבדוק מה קרה לסופר בברוקן היל.


למרות איך שזה נראה מהרשום לעיל - אהבתי את הספר. הקטעים המהירים והעצבניים שלו מחפים על האחרים והוא היה אתנחתא טובה בקיץ.
אם אני זוכר נכון אז הביקורות של יעל ואלון גרמו לי לשלוף אותו ממדף הספרים המשומשים – אז תודה.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על לקסיקון