ביקורת ספרותית על שטום מאת ג'ם לסטר
ספר טוב

---

לבן ג'ול יש הרבה בעיות. הוא עובד בעבודה שהוא שונא,הוא שותה המון ויש לו בן שהוא שטום-אילם\לא מתקשר באידיש.
הוא ואמה אישתו נאבקים ברשויות כדי להכניס את ג'ונה , בנם האוטיסט למוסד פנימייתי שיתאים לו וכן, גם יתן להם קצת חופש מהחלפת טיטולים וניקוי מיטות סביב השעון והם יוכלו להתפנות לטפל בבעיות הנוספות שלהם.
הבעיה הגדולה היא שהרשויות מעדיפות להוציא כמה שפחות כסף ולכן מעדיפות שג'ונה ישאר באיזור ולא יעבור למקום טוב ויקר יותר שאולי ילמד אותו סוף סוף להשתמש בשירותים בגיל עשר.
כחלק מהמאבק שלהם מציעה אמה שהם יפרדו פרידה פיקטיבית,כי לאבות חד הוריים יש יותר סיכוי לקבל עזרה.
בן וג'ונה עוברים לגור אצל הסבא השתקן מבחירה,שמספר דווקא לנכד החסר מילים שלו סיפורים שמעולם לא סיפר לבנו.
במהלך המשפט על עתיד בנו מגלה בן שכדאי שהוא יתחיל לדאוג לעתיד של עצמו ושאולי המניעים שמאחורי הפרידה שונים משחשב.

לג'ם לסטר,הסופר,יש בן אוטיסט והספר נכתב מתוך צורך ורצון לנפץ סטיגמות ולספר סיפור כן ולעיתים מצחיק (כמו בנו) על ילדים שאין להם קול לספר את סיפורם בעצמם ועל האנשים מסביבם שעסוקים רב הזמן בלנסות ולהבין אותם בלי מילים.

אחת מהסטיגמות שהוא מנסה לשנות היא שלכל האוטיסטים יש כישרון יחודי

"-ג'ונה נשמע מרתק והוא כזה ילד יפה. יש לו איזה כישרון יוצא דופן?
-סליחה?
-הוא אוטיס לא?יש משהו שהוא מדהים בו?
-הוא מתהפך שאני מדגדג אותו בבטן
-בן!
-אני מצטער, לא אין לו כישרונות יוצאי דופן ראויים לציון...אם לא מחשיבים את זה שהוא מחרבן במכנסיים כמובן"

» ביקורות נוספות של may
» ביקורות נוספות על שטום