ביקורת ספרותית על שטום מאת ג'ם לסטר
ספר מעולה

---

לג'ם לסטר, הסופר, שהוא גם הורה לילד המאובחן על הספקטרום האוטיסטי, נמאס ששואלים אותו מה הכישרון המיוחד של הילד שלו. נכון שנורא אופנתי עכשיו לכתוב על אוטיזם אבל רוב המאובחנים אינם איש הגשם או ההוא מפרוייקט רוזי. לכן הוא כתב את הספר הזה, שמנסה לתאר באופן כולל את ההתמודדויות של משפחה המגדלת ילד כזה.
ג'ונה, בן ה-10 הוא בנם של בן ואמה, ומאובחן כאוטיסט בתפקוד נמוך. הוא אינו מדבר ואינו יודע ללכת לשירותים כשצריך והוא סובל מהתפרצויות אלימות שנעשה קשה לרסן אותן מאחר והוא גדול פיזית, וכבר יש לו כוח.
גיבור הספר הוא בן, ואנו חווים את מהלך העניינים דרך עיניו, רגשותיו, תסכוליו וגעגועיו. הספר מתאר את מאבקם של ההורים מול הרשויות שמשיקולים כספיים מפנות אותם לבית ספר שלא תורם לקידומו ולרווחתו של בנם. אמה היא עורכת דין, ומטפלת ברוב הניירת של ג'ונה, ומנסה לקדם עירעור על קביעת הרשויות בנוגע לביה"ס אליו מפנים את ג'ונה. חלק מהאסטרטגיה היא העברת כובד המשקל אל בן. בסוף גם מתבהר החלק הזה.
הסיפור ממחיש ממקור ראשון את שלל התחומים שבחייו של אדם שנפגעים מהטיפול האינטנסיבי בילד שהדבר הכי צפוי בו שאינו צפוי כלל. האת רגשי האשמה, את הכאב על מה שלא יוכל לקרות, את הזוגיות, את האהבה, את המסירות, את החרדות לעתיד, את ההשלכות על המשפחה המורחבת, את הדברים שנשמרים בסוד.
נאמר על הספר שהוא מצחיק, אני לא צחקתי.
הסיפור נוגע בכנותו, חשוף וכואב. אני מפצירה בכם - קראו אותו.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על שטום