ביקורת ספרותית על שטום מאת ג'ם לסטר
ספר מעולה

---

מאוד קשה לעשות דברים מבלי לקבל עליהם תגמול. ולא מדובר רק בכסף. מילה טובה, חיוך, מגע קל. כל דבר שמכיר בפועלך. וזה שווה כל כך הרבה, וזה כמו דלק המניע את המכונית.

בן ואמה הם הורים לג'ונה בן העשר שמאובחן כאוטיסט בעל תפקוד נמוך. בן, שהטיפול בג'ונה נופל בעיקר עליו כתוצאה מאי אלו נסיבות עושה עבודה סיזיפית של ממש בטיפולו של ג'ונה. הילד לא מדבר, לא ממש מתקשר עם הסביבה, עדיין עם טיטול, ויישאר כך לעולם. תגמול הורי? אין, ולא יהיה. בן לא שומע את בנו קורא לו אבא. בן צריך בעיקר לחזות את המהלכים של ג'ונה, ואם טעה- יזכה לנשיכות ומנת אלימות.הוא דורש השגחה תמידית, ואם העיניים מרפות ממנו רק לרגע קט- הקטסטרופה מיד בדרך.

הדאגה לילדך תמיד תקנן בתוכך ולא משנה בן כמה הילד שלך. ילד תמיד יישאר ילד.אבל בעוד שילד אחר יגדל ואט אט ישתחרר מהתלות בהוריו, ג'ונה לעוךם יישאר תלותי ונזקק.

"במרוצת השנים ראיתי איך ילדים של אנשים אחרים מתפתחים במהירות, וחששתי מהיום הבלתי נמנע שבו- כמו מכוניות שמזנקות ברמזור- הבן שלי יישאר בהילוך סרק בזמן שהם ידהרו לעבר האופק." (עמ' 14)

בלא מעט ספרים הגיבור הוא אוטיסט, אבל ללא ספק שטום הוא אחד הטובים שבהם. אומנם הספר לא ביוגרפי אבל ג'ם לסטר בעצמו אב לבן אוטיסט ואולי לכן יש איזו אמת אחרת שהוא מצליח להעביר בין המילים. אם ב"פרוייקט רוזי" הסופר מגרד ברפרוף את נושא האוטיזם ויצר דמות שהרגישה לי קצת שטחית- ואתה כקורא הרגשת איזה רפרוף ביד- הרי שבשטום הסופר חודר הכי עמוק, ללא רחמים, ובלי שום רצון לייפות, עד כדי כך שאתה מרגיש כאב מרוב צער.

שטום באידיש זה אילם. חוסר יכולת לדבר. ואכן, השתיקות נוכחות בספר לכל אורכו, אבל השתיקות כידוע יכולות להיות גם רועמות, ואת ההד מהספר הזה אמשיך לשמוע עוד הרבה זמן.

ספר חשוב המביא את קולם של אלו שלא יכולים להשמיע אותו בעצמם. צמד המילים הכי מתאים פה: מכמיר לב. ואם לצמצם למילה אחת,

מומלץ.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על שטום