ביקורת ספרותית על שאנטראם מאת גרגורי דייוויד רוברטס
ספר טוב

---

להגיע להודו - לחלק ממנה - לעולם אי אפשר להכיל את הודו כי אם קטעים ממנה. להגיע להודו ולהתחיל להבין את קצה-קציה צריך לפחות חודש לחיות אותה.
שבועיים ראשונים - התבוננות וניסיון לקלף מטאפורית את שכבות הלכלוך, הזוהמה, הריחות הקשים, מראות העוני והחולשה, האנשים הפושטים יד בכל קרן פינה, הצפיפות שלא תאומן, הרעש וההמולה, הצבעים העזים ברע, החנק והמחנק והחום והלחות וכאב הבטן- לא יאומן. אחרי שבועיים שהעיניים מסתגלות ומקלפות, המוח מתרגל לרעש וההמולה והטנופת והזוהמה ומקלף את כל השכבות העליונות של האפידרמיס הכולל המלוכלך - או אז, צצים למול העיניים היופי המסנוור, הריחות הנכונים, הצבעים העזים בטוב, השקט הנפשי של אויר אחר במקום אחר מרתק ומרגיע ומשכר. מבט של כמעט שאנטי-מיסטי בפני הילידים. התרבות הרוחנית האופפת בשלל צבעים וניחוחות את הכול. האמנות והסגידה הרוחנית לדתות. לגוף. ומה לא - עולם שלם מלא.
בשאנטראם מגיע לין להודו, לין אסיר נמלט מהכלא באוסטרליה - פושע מהסוג הקשוח נטול ערכים וערך לחיים וכמי שמגיע מעולם הפשע - מגיע להודו - פוגש בה as is ונשאר בה אך בשכבת הביבים שלה - מכיר אותה ומכיר את עצמו. מספר את קורותיו בתת היבשת, סיפור כמה שנים (בשנות השמונים) ששווה ערך בתוכנו ובתחנות שעבר לסיפורם של כמה אנשים (עבר לא מעט הרפתקאות הבחור). מגלה את הודו ומגלה את עצמו דרך ארגון הפשע המקומי, דרך התת- של החיים בתרבות האחרת. לומד ומגלה את האהבה, את החברות, הנאמנות, את קודי ההתנהגות האנושית שמלמדים אותו לא פחות ולא יותר - שוכני שכבת האפידרמיס המצחינה, מטונפת, מחניקה וחונקת, תת יבשת ללא ערך לחיים - שם הוא מגלה את עצמו. מגלה את חייו. סיפור זורם, זורם היטב. מהנה. אם כי 990 העמודים - ארוך מדיי! יש לא מעט קטעים נמרחים (תיאור הבחורה שדרכה גילה את האהבה - ארוך ברמה מייגעת וחוזר על עצמו) שווה היה קיצוץ, אך גם לגמרי שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על שאנטראם