עברו עליי כבר כמה שבועות מטורפים, ועדיין מופעל עלינו המון לחץ.
כבר בביקורת הקודמת שכתבתי על "הארי פוטר ואבן החכמים", ציינתי שלא יצא לי לקרוא ספר חדש כבר הרבה זמן.
אז הספר הזה הוא החדש השני שקראתי כבר בזמן האחרון.
זה התחיל בשישי בערב(או אחה"צ, אני לא כ"כ זוכרת),וסיימתי את המשימות שלי לשבוע הזה. החלטתי שמגיע לי הפסקה, ושכדאי לי לקרוא משהו.
חשבתי על להמשיך את הארי פוטר השני, אבל אז בסוף החלטתי לקרוא משהו אחר לגמרי.
אז התחלתי לחפש בקומונה(זה איפה שאני גרה)ספר.
אחרי כמה דקות של חיפושים, ראיתי בזווית העין את הספר הזה.
לקחתי אותו מהארון שמצאתי אותו, והתחלתי לקרוא את התקציר:
"לונדון, ערב השנה החדשה, גג בניין המקפצה. ארבעה בני אדם זרים זה לזה מגלים שהתאבדות בקפיצה היא לא עניין פשוט, ובהחלט לא אקט אינטימי כפי שציפו.
מגיש תוכניות בוקר בטלוויזיה שהסתבך בפרשיית מין מביכה, מתבגרת פאנקיסטית עם ייחוס משפחתי מפתיע וסוד מחריד, אם חד-הורית לבן בעייתי במיוחד ושליח פיצות אמריקאי שתיכנן להיות ברוס ספרינגסטין הבא. מה פשר הקשר ביניהם? איך הלילה הזה ייגמר? כמה ארוכה היא הדרך למטה ומה באמת ממתין בסופה?
ארוכה הדרך למטה חוקר בווירטואוזיות קומית-טרגית ובתנופה סיפורית עוצרת נשימה, סוגיות של חיים ומוות, אהבה וכאב, אכזבה ותקווה (וגם סקס, סמים ופיצה)."
האמת, התקציר נשמע טיפה מעניין, אבל טיפה הרתיע אותי.
התאבדות זה נושא קשה, גם אם הוא הסיפור עצמו הומוריסטי.
בכל מקרה, התחלתי לקרוא את הספר וסיימתי אותו אתמול לקראת הערב(עקב חוסר זמן ביום ראשון ושני).
האמת? אני לא בטוחה מה אני חושבת על הספר.
תקראו לי חסרת רגישות, נכה רגשית, אבל האמת היא שאני לא מאמינה שזה ספר שאפשר להזדהות בו עם אף דמות.
ממש ככה.
לא הזדהתי. ויותר מזה, לא באמת הצלחתי לחבב אף דמות.
מצד אחד זה חסרון לספר, ומצד שני היה בזה משהו... אותנטי?
כן, כנראה שזה מה שהרגשתי.
היה בחוסר ההזדהות שלי עם הדמויות משהו אותנטי ואמתי, לא הסכמתי, הזדהיתי או התחברתי לסיבות שכל אחד מהם חשב על למה הוא רוצה למות.
ההחלטה שלהם נראתה לי אימפולסיבית(אולי חוץ משל דמות אחת)
אבל יכולתי להזדהות עם ההרגשה הזאת, עד כמה שאני סוטרת את עצמי עכשיו, שאין כבר כוח להתמודד עם הבעיות. שלפעמים אנשים מרגישים שזהו, חייבים להרפות מהחיים.
מה כן ולא אהבתי זה הסוף(סוג של ספויילר):
הם לא באמת מגיעים לסוף הטוב שלהם.
אין שום קתרזיס לקורא.
ואולי בגלל זה הספר נראה לי אותנטי. בגלל שבמציאות הדברים לא תמיד מסתדרים על הצד הטוב ביותר.
לא תמיד הטובים מנצחים ולא כולם מסיימים באושר ועושר.
אבל יודעים מה? למרות הסוף הטיפה עגום, הוא היה יחסית אופטימי.
חוץ מזה, ככה זה לפעמים בחיים. לפעמים יש עליות ומורדות.
פשוט צריך לדעת איך להתמודד איתן.
אני לא בטוחה לגמרי אם אני ממליצה לכם על הספר הזה.
לדעתי זה לא ספר שדחוף כ"כ לקרוא אותו, אלא אם באמת אין לכם ספרים, משעמם לכם ובא לכם להעביר את הזמן.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
