הייתי מסכמת את הספר והסיפור בו כמעולים, אבל הסיפור בו קרה במציאות וזה מדהים שככל שמעמיקים בקריאה בו הוא נקרא לא מציאותי וספר מתח בדיוני שלפעמים הפרטים בו קצת נקראים מופרכים (ואז את עוצרת ושואלת את עצמך מה הסופר חשב לעצמו ונזכרת שזה בסה"כ תיעוד של סיפור הזוי ובזוי שקרה באמת).
עבודת התחקיר והעבודה העיתונאית שהתחיל עמרי אסנהיים,במילותיו בספר - כי לא היה לו משהו יותר טוב לעשות באותו הזמן, ומערכת עובדה היו פשוט מדהימות. איפשהו לקראת אמצע הספר כשאסנהיים מגיע לנקודה בה שודרה הכתבה במרץ 2010 בערוץ 2 במסגרת "עובדה" עצרתי וראיתי את הכתבה שוב (אני זוכרת שראיתי אותה בחצי עין כששודרה שוב בטלויזיה לאחר פסק הדין השנה) ורק אז עברתי לחלק השני של הספר שמתמקד במה קרה אחרי התחקיר ואיך הכל המשיך להתגלגל מול שמעון קופר (האלמן הכפול), מערכות האכיפה והמשפט, אסנהיים ומערכת עובדה.
כשלקחתי את הספר לידיים (וגם במהלך הקנייה שלו אחרי שקראתי על הספר קצת באינטרנט) לא תיארתי לעצמי שהוא יסחוף אותי, בסה"כ תיעוד של עבודה עיתואנית של סיפור שהיה בכותרות לפרקים במשך השנים האחרונות, ובזמן פסק הדין למשך כמה שעות/ימים, ציפיתי לספר עיון מעניין ותו לא. יממה וחצי לאחר מכן סיימתי את הספר בתחושת מועקה ואנחת רווחה.
אי אפשר להניח את הספר מהידיים, הוא כתוב ומסופר בצורה מרתקת ואחד החשובים לקריאה כדי להבין שאף אחד לא יודע מה קורה בחדרי חדרים, שאף אחד לא יודע מתי יזדקק למשטרה ואם זו בכלל תעשה את עבודתה נאמנה או תתרשל, שאף אחד לא מבין בנבכי נפשו של אדם.

















