לתפוס רוצח - עמרי אסנהיים
או
שביל קליפות הכדורים.

מסמך מרתק ומטריד. תחילה רקע מתוך גב הספר:
המסע בעקבות האלמן שרצח את שתי נשותיו התחיל באוקטובר 2009 בשער גן הילדים של קיבוץ אייל. שיחה אקראית עם אחת האימהות בגן של בנו מעוררת את חשדו של עמרי אסנהיים, כתב חוקר בתוכנית "עובדה", באשר לנסיבות מותה המסתורי של אחת מחברות הקיבוץ, ג'ני מלמד. כשהוא מתחיל לבדוק את תעלומת מותה של ג'ני, רעייתו השלישית של תושב הקיבוץ שמעון קופר, הוא מגלה קווי דמיון מוזרים בינה לבין מקרה המוות של אשתו הראשונה של קופר, אורית דורון.

אסנהיים יוצא למסע תחקירי עוצר נשימה בין הנשים בחייו של האלמן הכפול: הוא פוגש את אשתו השנייה, שרונה בן אור מנתניה, את טלי רון מקיבוץ חצרים, את איריס נאור מבית קמה ואת ד"ר מריה (מאשה) זקוטצקי, הרופאה המרדימה מבית החולים "מאיר" בכפר סבא.
כל אישה מסייעת לו לפרק עוד לבנה בחומות שבנה קופר סביב סיפורי חייו השונים; כל פגישה מספקת לו עוד רמז לפענוח התעלומה; וכל שיחה חושפת בפניו עוד טפח בשיטות העבודה של הרוצח, שידע לפרוט במיומנות אכזרית את נדיבות לבן ובדידותן של הנשים הללו לנכסים ולכסף מזומן. "לתפוס רוצח" הוא תיעוד אישי יוצא דופן של שבע שנות מסע בלשי מטלטל. הוא חושף את הסודות והשקרים בחיי הנישואים, מספק הצצה לנבכי מערכות החוק שבהן נחתכים גורלות, אבל יותר מכל הוא הצדעה לעיתונות החוקרת בחתירתה לגילוי האמת ולהשגת הצדק כנגד כל הסיכויים.

מה שמזעזע כאן הוא היכולת לתכנן פשע בינוני, עם הרבה חורים בעלילה, כזה שחקירה מינימלית הייתה חושפת, ולבצע אותו מספר פעמים ללא מפריע וכמעט שלא להיתפס. כמה טורפים כאלה מסתובבים ביננו ללא מפריע, מחפשים את הקורבן התמים הבא?
ספר טוב נמדד גם בתובנות שהוא משאיר לך בסיומו, בחשיבה ובהיקשים שהוא גורם לך לעשות על החיים.
הקורבנות של קופר רובן ככולן קיבוצניקיות, גרושות עם ילדים. הוא חיפש קורבנות פוטנצילים תמימים שיתעלמו מפעמוני האזהרה וילכו שבי אחרי חלום של זוגיות חיים טובים ושלום. ואני לא יכולתי שלא לתהות, האם קופר זיהה בקיבוצניקיות את חוסר היכולת לזהות סכנה, כשם שלא מזהים את סכנת האוייב הערבי?
פסיכופט ושקרן פתולוגי אפילו לא חכם במיוחד, שהרי שקריו יכלו להיות מופרכים בקלות רבה. יותר מכל עולה מהספר התכונה האנושית המפתיעה של המוח לגשר על פערים, תמרורי אזהרה ואזעקות בראש ולא לשעות להן כשמטרה ברורה עומדת לנגד עיניך. הנשים הללו רצו זוגיות בכל מחיר, התמכרו לכזבים ולא הצליחו לקרוא את תמרורי האזהרה שצעקו להן לעצור. לי זה הזכיר קצת את הסכמי אוסלו.
לא נתנו למציאות להפריע להן באידיאולוגיה. המטרה מעל הכל.
החקירה הייתה נהדרת בעייני, שביל הניירת שאדם משאיר אחריו הוא שהביא בסופו של דבר להפרכת שקריו של קופר וזה עוד לפני העידן הדיגיטאלי. היום ציר הזמן של כל אדם הרבה יותר ברור. הופתעתי עד כמה הפרטים לא עייפו אותי, אף שחזרו על עצמם ושקריו של קופר היו לעיתים מתישים עד מאוד, אלא הכניסו אותי יותר לעומק החקירה.
בסוף הספר. לא יכולתי שלא לחשוב מה עלה בגורלם של ילדיו. האם הם במעקב? או שהם מתנהלים תחת הראדר? יש פיתגם בערבית: "הבן של הברווז - שחיין" ילדים שגדלו תחת צל של אב כזה, פוטנציאל ההרס שלהם הוא איום ממשי. גם זוגתו הרופאה יצאה נקייה מחמת הספק. הרי מהתחקיר ניתן להבין כי הם לא נקיי כפיים בלשון המעטה.
חיפוש קצר בגוגל העלה:
לאחר ההרשעה וכניסתו לכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2017, נעצר קופר בחשד שבמהלך שהותו בכלא עשק ביחד עם בת זוגו ניצולת שואה בת 94, וכי היה אחראי למותה, על מנתם שלאחר מותה תוריש להם את רכושה.[17] במסגרת חקירת המקרה, נבדק החשד לפיו בת זוגו של קופר הכירה את ניצולת השואה במהלך עבודתה כמטפלת שלה. בין השתיים נוצרו יחסי קרבה ובת הזוג שיתפה את הקשישה בקשריה עם קופר, לה סיפרה כי הוא מתגורר בארצות הברית. קופר אף נהג לשוחח עם הקשישה בתדירות רבה מהכלא וגם ביניהם נרקמו יחסים. בהמשך חקירת המשטרה, עלה החשד כי השניים פעלו בצורה שיטתית ולאורך זמן כדי לייצר אותה מערכת יחסים של קרבה לקשישה, במטרה שזו תהווה בסיס להעברת רכושה על שמם.[


טורפים לעולם יהיו טורפים. והמציאות עולה על כל דמיון. מומלץ.

הוצאה:כנרת זמורה דביר
תאריך הוצאה:ספטמבר 2016
קטגוריה:היסטוריה ופוליטיקה
מספר עמודים:336 עמ' מודפסים

לתפוס רוצח - עמרי אסנהיים
או
שביל קליפות הכדורים.

מסמך מרתק ומטריד. תחילה רקע מתוך גב הספר:
המסע בעקבות האלמן שרצח את שתי נשותיו התחיל באוקטובר 2009 בשער גן הילדים של קיבוץ אייל. שיחה אקראית עם אחת האימהות בגן של בנו מעוררת את חשדו של עמרי אסנהיים, כתב חוקר בתוכנית "עובדה", באשר לנסיבות מותה המסתורי של אחת מחברות הקיבוץ, ג'ני מלמד. כשהוא מתחיל לבדוק את תעלומת מותה של ג'ני, רעייתו השלישית של תושב הקיבוץ שמעון קופר, הוא מגלה קווי דמיון מוזרים בינה לבין מקרה המוות של אשתו הראשונה של קופר, אורית דורון.

אסנהיים יוצא למסע תחקירי עוצר נשימה בין הנשים בחייו של האלמן הכפול: הוא פוגש את אשתו השנייה, שרונה בן אור מנתניה, את טלי רון מקיבוץ חצרים, את איריס נאור מבית קמה ואת ד"ר מריה (מאשה) זקוטצקי, הרופאה המרדימה מבית החולים "מאיר" בכפר סבא.
כל אישה מסייעת לו לפרק עוד לבנה בחומות שבנה קופר סביב סיפורי חייו השונים; כל פגישה מספקת לו עוד רמז לפענוח התעלומה; וכל שיחה חושפת בפניו עוד טפח בשיטות העבודה של הרוצח, שידע לפרוט במיומנות אכזרית את נדיבות לבן ובדידותן של הנשים הללו לנכסים ולכסף מזומן. "לתפוס רוצח" הוא תיעוד אישי יוצא דופן של שבע שנות מסע בלשי מטלטל. הוא חושף את הסודות והשקרים בחיי הנישואים, מספק הצצה לנבכי מערכות החוק שבהן נחתכים גורלות, אבל יותר מכל הוא הצדעה לעיתונות החוקרת בחתירתה לגילוי האמת ולהשגת הצדק כנגד כל הסיכויים.

מה שמזעזע כאן הוא היכולת לתכנן פשע בינוני, עם הרבה חורים בעלילה, כזה שחקירה מינימלית הייתה חושפת, ולבצע אותו מספר פעמים ללא מפריע וכמעט שלא להיתפס. כמה טורפים כאלה מסתובבים ביננו ללא מפריע, מחפשים את הקורבן התמים הבא?
ספר טוב נמדד גם בתובנות שהוא משאיר לך בסיומו, בחשיבה ובהיקשים שהוא גורם לך לעשות על החיים.
הקורבנות של קופר רובן ככולן קיבוצניקיות, גרושות עם ילדים. הוא חיפש קורבנות פוטנצילים תמימים שיתעלמו מפעמוני האזהרה וילכו שבי אחרי חלום של זוגיות חיים טובים ושלום. ואני לא יכולתי שלא לתהות, האם קופר זיהה בקיבוצניקיות את חוסר היכולת לזהות סכנה, כשם שלא מזהים את סכנת האוייב הערבי?
פסיכופט ושקרן פתולוגי אפילו לא חכם במיוחד, שהרי שקריו יכלו להיות מופרכים בקלות רבה. יותר מכל עולה מהספר התכונה האנושית המפתיעה של המוח לגשר על פערים, תמרורי אזהרה ואזעקות בראש ולא לשעות להן כשמטרה ברורה עומדת לנגד עיניך. הנשים הללו רצו זוגיות בכל מחיר, התמכרו לכזבים ולא הצליחו לקרוא את תמרורי האזהרה שצעקו להן לעצור. לי זה הזכיר קצת את הסכמי אוסלו.
לא נתנו למציאות להפריע להן באידיאולוגיה. המטרה מעל הכל.
החקירה הייתה נהדרת בעייני, שביל הניירת שאדם משאיר אחריו הוא שהביא בסופו של דבר להפרכת שקריו של קופר וזה עוד לפני העידן הדיגיטאלי. היום ציר הזמן של כל אדם הרבה יותר ברור. הופתעתי עד כמה הפרטים לא עייפו אותי, אף שחזרו על עצמם ושקריו של קופר היו לעיתים מתישים עד מאוד, אלא הכניסו אותי יותר לעומק החקירה.
בסוף הספר. לא יכולתי שלא לחשוב מה עלה בגורלם של ילדיו. האם הם במעקב? או שהם מתנהלים תחת הראדר? יש פיתגם בערבית: "הבן של הברווז - שחיין" ילדים שגדלו תחת צל של אב כזה, פוטנציאל ההרס שלהם הוא איום ממשי. גם זוגתו הרופאה יצאה נקייה מחמת הספק. הרי מהתחקיר ניתן להבין כי הם לא נקיי כפיים בלשון המעטה.
חיפוש קצר בגוגל העלה:
לאחר ההרשעה וכניסתו לכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2017, נעצר קופר בחשד שבמהלך שהותו בכלא עשק ביחד עם בת זוגו ניצולת שואה בת 94, וכי היה אחראי למותה, על מנתם שלאחר מותה תוריש להם את רכושה.[17] במסגרת חקירת המקרה, נבדק החשד לפיו בת זוגו של קופר הכירה את ניצולת השואה במהלך עבודתה כמטפלת שלה. בין השתיים נוצרו יחסי קרבה ובת הזוג שיתפה את הקשישה בקשריה עם קופר, לה סיפרה כי הוא מתגורר בארצות הברית. קופר אף נהג לשוחח עם הקשישה בתדירות רבה מהכלא וגם ביניהם נרקמו יחסים. בהמשך חקירת המשטרה, עלה החשד כי השניים פעלו בצורה שיטתית ולאורך זמן כדי לייצר אותה מערכת יחסים של קרבה לקשישה, במטרה שזו תהווה בסיס להעברת רכושה על שמם.[


טורפים לעולם יהיו טורפים. והמציאות עולה על כל דמיון. מומלץ.

הוצאה:כנרת זמורה דביר
תאריך הוצאה:ספטמבר 2016
קטגוריה:היסטוריה ופוליטיקה
מספר עמודים:336 עמ' מודפסים