ביקורת ספרותית על לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו מאת עמרי אסנהיים

---

זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם אתה רוצח, לעומת זאת אם אתה עם נטיות להרצחות הוא עלול לטלטל מעט את שלוותך.
שמעון קופר הוא רוצח, ואם יורשה לי (ככמעט רוצח מדופלם, אם כי עדיין לא רצחתי אף אחד, אבל בהחלט יש לי מחשבות מרובות בנושא) הוא לא רוצח משהו, הוא שקרן אובסססיבי, מספר ששירת בשב"כ למרות שאין שום קשר ולו מקרי בינו והשב"כ, מספר שהוא רוצח מקצועי למרות שהוא נהג מונית ובדרך כלל מובטל, הוא חוזר על אותם פשעים שוב ושוב משאיר אחריו עקבות ברורים ומניע- שמעון מוצא אישה בודדה ונואשת, תוך זמן לא ארוך הוא משתלט עליה, דואג שרכושה יועבר על שמו או שהוא יהפוך להיות היורש שלה, במקביל הוא מנהל רומן עם אישה אחרת ויום אחרי הרצח שמוסווה כהתאבדות הוא כבר עובר לגור אצל האישה האחרת שגם על רכושה הוא מנסה להשתלט וכך הוא פועל כמעט שלוש פעמים ואולי יותר.
בקיצור, המניע ברור, הדפוס ברור ושקוף, איש לא היה מאמין לי אם הייתי כותב שכך פועל רוצח, אבל מה לעשות שכך אכן פעל שמעון קופר שנים. הוא רצח שתי נשים וכמעט רצח שלישית, והסיבה היחידה ששמעון נתפס היא שיחה אקראית עם אמא בגן הילדים, שמביאה את כתב "עובדה" עמרי אסנהיים לחקירה בנוגע למותה הבלתי מוסבר של ג'ני אישתו של האלמן, זאת בצד הרתמות אישית וכמעט אובססיבית של התובעת שמשוכנעת ששמעון הוא רוצח ומשקיעה בתיק ימים ולילות עד שהיא מביאה להרשעתו.
בקיצור, למרות ששמעון קופר לא טרח להסוות במיוחד את מעשיו ואף חזר עליהם, איש לא טרח לחקור, לאיש לא היה אכפת וההרשעה שלו כולה מקריות.
הספר מעניין בעיקר כי הוא מתאר התרחשות אמיתית, זהו לא "סיפור בלשי מטלטל", אלא יותר דיווח עיתונאי, עובדתי ויבש. הספר אינו "חושף את הסודות והשקרים בחיי הנישואים" (זה כבר עניין לספר אחר לגמרי, אולי אנה קרנינה) והאם העיתונות החוקרת "שואפת לגילוי האמת" או שאולי משימתה היא למכור כתבות ולהביא ריטינג, נו אתם יכולים לחשוב מה שאתם רוצים, גם לי יש כמה מחשבות, אבל רובן כידוע עוסקות בבלונדיניות, וזוג אזיקים.
ספר מעניין שהשאיר אותי עם מחשבות נוגות לגבי משטרת ישראל, ועם השאלה כמה עוד שמעון קופר מסתובבים בינינו?

» ביקורות נוספות של דוידי
» ביקורות נוספות על לתפוס רוצח - המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו