“# הסיפור הזה באמת לא ייאמן ושתי נקודות בו תפסו אותי. הנקודה הראשונה היא נשים הנואשות לבן זוג. מדובר בנשים מעל גיל 30, רבות מהן אמהות, לכולן היתה כבר לפחות זוגיות לא מוצלחת אחת. כולן, ללא יוצא מהכלל, בלי קשר להשכלתן או למנת משכלן, נופלות בשביו של גבר חלקלק שמצליח להיראות להן אוהב, חם ואיכפתי, שמוכן להשקיע בבת-זוגו. הוא מספר להן אגדות לילדות גדולות, שכל מי שאינה אישה מאוהבת הכמהה לאהבה רואה את הפערים בגודל בולען כפול באיילון הנמצאים בהם. אבל הסיפורים מיועדים רק לקורבנות, הבולעות אותם ומבקשות עוד. הנקודה השניה שהרשימה אותי היא כמה לא צריך להיות גאון כדי לרצוח ולא להיתפס. פעמיים. אם השכלת לפזר מספיק רמזים, לאו דווקא מתקבלים על הדעת לפני הרצח, רוב מכריה ואוהביה של הקורבן יסכימו איתך באשר לסיבת המוות של אהובתן. החקירה המשטרתית תהיה – לא במפתיע - שטחית ותנסה לסגור את התיק הכי מהר שאפשר, כי יש להם עוד עבודה על הראש ובכלל – איך אפשר לחשוד באלמן שרצח את אשתו, איך? הוא הרי מצהיר שליבו שבור, לא? הסיפור הוא על אחד, שמעון קופר, שאחרי שאשתו הראשונה מתה בנסיבות בלתי ברורות שלא נבדקו, פיתח לו קריירה מציד נשים גרושות או אלמנות, בדרך כלל אמהות לילדים, שהכניסו את האלמן החביב על שני ילדיו היתומים לליבן ולבתיהן, מימנו אותו בדרכים שונות וקנו את סיפוריו, בהם הוא פשוט מלמד את ג'יימס בונד פרק בפעילות חשאית. רוב האנשים מהסוג הזה מסתפקים במעשי נוכלות, ביזת הנשים מנכסיהן ועוברים לקורבן הבא. מר קופר החליט לעשות עבודה נקייה ולחסל את הקורבן לפני שהוא מתפנה למבצע הבא. אסנהיים, שהוא עיתונאי-חוקר בתוכנית "עובדה" (שלבושתי אודה שלא ראיתי שום תוכנית שלה, למרות המוניטין המצויין שלה) יצא למסע חקר בן שבע שנים, שבסיומו כתב את הספר המרתק הזה. ניכר שהוא עיתונאי חוקר על פי היסודיות בה ניגש לעובדות ושזר אותן לכלל סיפור, שאינו נופל מכל סיפור מתח מוצלח. ניכר שהוא רגיל לכתוב לטלויזיה ולעניין את הצופים עם כותרות מחץ ומסקנות מרתקות. השאלה שניקרה בי כל זמן הקריאה, היתה איך אדם בעל מראה סתמי, סובל מהשמנת יתר, נטול כישורים וכריזמה, לא חכם במיוחד ולא מעניין במיוחד, הצליח לשכנע כל כך הרבה נשים ליפול בקסמיו וכל כך הרבה חוקרים וחוקרות, שעלו עליו בהרבה בחוכמה והומור, השקיעו חודשים ושנים כדי להצליח ללכוד אותו. נראה שהתמימות המחפשות אוזן קשבת ואהבה, ימשיכו להיות הקורבנות של תמונת השלמות הזוגית שהן מחפשות, ששום ניסיון רע לא יצליח לשנותה.”

“לתפוס רוצח - עמרי אסנהיים או שביל קליפות הכדורים. מסמך מרתק ומטריד. תחילה רקע מתוך גב הספר: המסע בעקבות האלמן שרצח את שתי נשותיו התחיל באוקטובר 2009 בשער גן הילדים של קיבוץ אייל. שיחה אקראית עם אחת האימהות בגן של בנו מעוררת את חשדו של עמרי אסנהיים, כתב חוקר בתוכנית "עובדה", באשר לנסיבות מותה המסתורי של אחת מחברות הקיבוץ, ג'ני מלמד. כשהוא מתחיל לבדוק את תעלומת מותה של ג'ני, רעייתו השלישית של תושב הקיבוץ שמעון קופר, הוא מגלה קווי דמיון מוזרים בינה לבין מקרה המוות של אשתו הראשונה של קופר, אורית דורון. אסנהיים יוצא למסע תחקירי עוצר נשימה בין הנשים בחייו של האלמן הכפול: הוא פוגש את אשתו השנייה, שרונה בן אור מנתניה, את טלי רון מקיבוץ חצרים, את איריס נאור מבית קמה ואת ד"ר מריה (מאשה) זקוטצקי, הרופאה המרדימה מבית החולים "מאיר" בכפר סבא. כל אישה מסייעת לו לפרק עוד לבנה בחומות שבנה קופר סביב סיפורי חייו השונים; כל פגישה מספקת לו עוד רמז לפענוח התעלומה; וכל שיחה חושפת בפניו עוד טפח בשיטות העבודה של הרוצח, שידע לפרוט במיומנות אכזרית את נדיבות לבן ובדידותן של הנשים הללו לנכסים ולכסף מזומן. "לתפוס רוצח" הוא תיעוד אישי יוצא דופן של שבע שנות מסע בלשי מטלטל. הוא חושף את הסודות והשקרים בחיי הנישואים, מספק הצצה לנבכי מערכות החוק שבהן נחתכים גורלות, אבל יותר מכל הוא הצדעה לעיתונות החוקרת בחתירתה לגילוי האמת ולהשגת הצדק כנגד כל הסיכויים. מה שמזעזע כאן הוא היכולת לתכנן פשע בינוני, עם הרבה חורים בעלילה, כזה שחקירה מינימלית הייתה חושפת, ולבצע אותו מספר פעמים ללא מפריע וכמעט שלא להיתפס. כמה טורפים כאלה מסתובבים ביננו ללא מפריע, מחפשים את הקורבן התמים הבא? ספר טוב נמדד גם בתובנות שהוא משאיר לך בסיומו, בחשיבה ובהיקשים שהוא גורם לך לעשות על החיים. הקורבנות של קופר רובן ככולן קיבוצניקיות, גרושות עם ילדים. הוא חיפש קורבנות פוטנצילים תמימים שיתעלמו מפעמוני האזהרה וילכו שבי אחרי חלום של זוגיות חיים טובים ושלום. ואני לא יכולתי שלא לתהות, האם קופר זיהה בקיבוצניקיות את חוסר היכולת לזהות סכנה, כשם שלא מזהים את סכנת האוייב הערבי? פסיכופט ושקרן פתולוגי אפילו לא חכם במיוחד, שהרי שקריו יכלו להיות מופרכים בקלות רבה. יותר מכל עולה מהספר התכונה האנושית המפתיעה של המוח לגשר על פערים, תמרורי אזהרה ואזעקות בראש ולא לשעות להן כשמטרה ברורה עומדת לנגד עיניך. הנשים הללו רצו זוגיות בכל מחיר, התמכרו לכזבים ולא הצליחו לקרוא את תמרורי האזהרה שצעקו להן לעצור. לי זה הזכיר קצת את הסכמי אוסלו. לא נתנו למציאות להפריע להן באידיאולוגיה. המטרה מעל הכל. החקירה הייתה נהדרת בעייני, שביל הניירת שאדם משאיר אחריו הוא שהביא בסופו של דבר להפרכת שקריו של קופר וזה עוד לפני העידן הדיגיטאלי. היום ציר הזמן של כל אדם הרבה יותר ברור. הופתעתי עד כמה הפרטים לא עייפו אותי, אף שחזרו על עצמם ושקריו של קופר היו לעיתים מתישים עד מאוד, אלא הכניסו אותי יותר לעומק החקירה. בסוף הספר. לא יכולתי שלא לחשוב מה עלה בגורלם של ילדיו. האם הם במעקב? או שהם מתנהלים תחת הראדר? יש פיתגם בערבית: "הבן של הברווז - שחיין" ילדים שגדלו תחת צל של אב כזה, פוטנציאל ההרס שלהם הוא איום ממשי. גם זוגתו הרופאה יצאה נקייה מחמת הספק. הרי מהתחקיר ניתן להבין כי הם לא נקיי כפיים בלשון המעטה. חיפוש קצר בגוגל העלה: לאחר ההרשעה וכניסתו לכלא[עריכת קוד מקור | עריכה] ביולי 2017, נעצר קופר בחשד שבמהלך שהותו בכלא עשק ביחד עם בת זוגו ניצולת שואה בת 94, וכי היה אחראי למותה, על מנתם שלאחר מותה תוריש להם את רכושה.[17] במסגרת חקירת המקרה, נבדק החשד לפיו בת זוגו של קופר הכירה את ניצולת השואה במהלך עבודתה כמטפלת שלה. בין השתיים נוצרו יחסי קרבה ובת הזוג שיתפה את הקשישה בקשריה עם קופר, לה סיפרה כי הוא מתגורר בארצות הברית. קופר אף נהג לשוחח עם הקשישה בתדירות רבה מהכלא וגם ביניהם נרקמו יחסים. בהמשך חקירת המשטרה, עלה החשד כי השניים פעלו בצורה שיטתית ולאורך זמן כדי לייצר אותה מערכת יחסים של קרבה לקשישה, במטרה שזו תהווה בסיס להעברת רכושה על שמם.[ טורפים לעולם יהיו טורפים. והמציאות עולה על כל דמיון. מומלץ. הוצאה:כנרת זמורה דביר תאריך הוצאה:ספטמבר 2016 קטגוריה:היסטוריה ופוליטיקה מספר עמודים:336 עמ' מודפסים”

“כשהייתי נער צעיר אהבתי לקרוא את הסדרה "הסיפורים הכי מפחידים/מרתקים/הזויים בעולם". אח"כ התבגרתי והסיפורים נראו לי מופרכים: מי מתנהג ככה? מי רוצח את נשותיו בעבור בצע כסף? מי חוזר על אותן שיטות שוב ושוב ולא נתפס? האם באמת אדם מנסה לתכנן רצח (כמעט) "מושלם"??? אילו מה שכתוב בספר לא היה אמיתי - זה היה סיפור גרוע ומטופש מאין כמוהו. לא ממש ידעתי לגבי הציון - זאת אינה יצירה "ספרותית", אבל הרבה זמן לא קרה לי שממש לא הצלחתי להוריד ספר מהידיים.”

“זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם אתה רוצח, לעומת זאת אם אתה עם נטיות להרצחות הוא עלול לטלטל מעט את שלוותך. שמעון קופר הוא רוצח, ואם יורשה לי (ככמעט רוצח מדופלם, אם כי עדיין לא רצחתי אף אחד, אבל בהחלט יש לי מחשבות מרובות בנושא) הוא לא רוצח משהו, הוא שקרן אובסססיבי, מספר ששירת בשב"כ למרות שאין שום קשר ולו מקרי בינו והשב"כ, מספר שהוא רוצח מקצועי למרות שהוא נהג מונית ובדרך כלל מובטל, הוא חוזר על אותם פשעים שוב ושוב משאיר אחריו עקבות ברורים ומניע- שמעון מוצא אישה בודדה ונואשת, תוך זמן לא ארוך הוא משתלט עליה, דואג שרכושה יועבר על שמו או שהוא יהפוך להיות היורש שלה, במקביל הוא מנהל רומן עם אישה אחרת ויום אחרי הרצח שמוסווה כהתאבדות הוא כבר עובר לגור אצל האישה האחרת שגם על רכושה הוא מנסה להשתלט וכך הוא פועל כמעט שלוש פעמים ואולי יותר. בקיצור, המניע ברור, הדפוס ברור ושקוף, איש לא היה מאמין לי אם הייתי כותב שכך פועל רוצח, אבל מה לעשות שכך אכן פעל שמעון קופר שנים. הוא רצח שתי נשים וכמעט רצח שלישית, והסיבה היחידה ששמעון נתפס היא שיחה אקראית עם אמא בגן הילדים, שמביאה את כתב "עובדה" עמרי אסנהיים לחקירה בנוגע למותה הבלתי מוסבר של ג'ני אישתו של האלמן, זאת בצד הרתמות אישית וכמעט אובססיבית של התובעת שמשוכנעת ששמעון הוא רוצח ומשקיעה בתיק ימים ולילות עד שהיא מביאה להרשעתו. בקיצור, למרות ששמעון קופר לא טרח להסוות במיוחד את מעשיו ואף חזר עליהם, איש לא טרח לחקור, לאיש לא היה אכפת וההרשעה שלו כולה מקריות. הספר מעניין בעיקר כי הוא מתאר התרחשות אמיתית, זהו לא "סיפור בלשי מטלטל", אלא יותר דיווח עיתונאי, עובדתי ויבש. הספר אינו "חושף את הסודות והשקרים בחיי הנישואים" (זה כבר עניין לספר אחר לגמרי, אולי אנה קרנינה) והאם העיתונות החוקרת "שואפת לגילוי האמת" או שאולי משימתה היא למכור כתבות ולהביא ריטינג, נו אתם יכולים לחשוב מה שאתם רוצים, גם לי יש כמה מחשבות, אבל רובן כידוע עוסקות בבלונדיניות, וזוג אזיקים. ספר מעניין שהשאיר אותי עם מחשבות נוגות לגבי משטרת ישראל, ועם השאלה כמה עוד שמעון קופר מסתובבים בינינו?”

“# הסיפור הזה באמת לא ייאמן ושתי נקודות בו תפסו אותי. הנקודה הראשונה היא נשים הנואשות לבן זוג. מדובר בנשים מעל גיל 30, רבות מהן אמהות, לכולן היתה כבר לפחות זוגיות לא מוצלחת אחת. כולן, ללא יוצא מהכלל, בלי קשר להשכלתן או למנת משכלן, נופלות בשביו של גבר חלקלק שמצליח להיראות להן אוהב, חם ואיכפתי, שמוכן להשקיע בבת-זוגו. הוא מספר להן אגדות לילדות גדולות, שכל מי שאינה אישה מאוהבת הכמהה לאהבה רואה את הפערים בגודל בולען כפול באיילון הנמצאים בהם. אבל הסיפורים מיועדים רק לקורבנות, הבולעות אותם ומבקשות עוד. הנקודה השניה שהרשימה אותי היא כמה לא צריך להיות גאון כדי לרצוח ולא להיתפס. פעמיים. אם השכלת לפזר מספיק רמזים, לאו דווקא מתקבלים על הדעת לפני הרצח, רוב מכריה ואוהביה של הקורבן יסכימו איתך באשר לסיבת המוות של אהובתן. החקירה המשטרתית תהיה – לא במפתיע - שטחית ותנסה לסגור את התיק הכי מהר שאפשר, כי יש להם עוד עבודה על הראש ובכלל – איך אפשר לחשוד באלמן שרצח את אשתו, איך? הוא הרי מצהיר שליבו שבור, לא? הסיפור הוא על אחד, שמעון קופר, שאחרי שאשתו הראשונה מתה בנסיבות בלתי ברורות שלא נבדקו, פיתח לו קריירה מציד נשים גרושות או אלמנות, בדרך כלל אמהות לילדים, שהכניסו את האלמן החביב על שני ילדיו היתומים לליבן ולבתיהן, מימנו אותו בדרכים שונות וקנו את סיפוריו, בהם הוא פשוט מלמד את ג'יימס בונד פרק בפעילות חשאית. רוב האנשים מהסוג הזה מסתפקים במעשי נוכלות, ביזת הנשים מנכסיהן ועוברים לקורבן הבא. מר קופר החליט לעשות עבודה נקייה ולחסל את הקורבן לפני שהוא מתפנה למבצע הבא. אסנהיים, שהוא עיתונאי-חוקר בתוכנית "עובדה" (שלבושתי אודה שלא ראיתי שום תוכנית שלה, למרות המוניטין המצויין שלה) יצא למסע חקר בן שבע שנים, שבסיומו כתב את הספר המרתק הזה. ניכר שהוא עיתונאי חוקר על פי היסודיות בה ניגש לעובדות ושזר אותן לכלל סיפור, שאינו נופל מכל סיפור מתח מוצלח. ניכר שהוא רגיל לכתוב לטלויזיה ולעניין את הצופים עם כותרות מחץ ומסקנות מרתקות. השאלה שניקרה בי כל זמן הקריאה, היתה איך אדם בעל מראה סתמי, סובל מהשמנת יתר, נטול כישורים וכריזמה, לא חכם במיוחד ולא מעניין במיוחד, הצליח לשכנע כל כך הרבה נשים ליפול בקסמיו וכל כך הרבה חוקרים וחוקרות, שעלו עליו בהרבה בחוכמה והומור, השקיעו חודשים ושנים כדי להצליח ללכוד אותו. נראה שהתמימות המחפשות אוזן קשבת ואהבה, ימשיכו להיות הקורבנות של תמונת השלמות הזוגית שהן מחפשות, ששום ניסיון רע לא יצליח לשנותה.”

“לתפוס רוצח - עמרי אסנהיים או שביל קליפות הכדורים. מסמך מרתק ומטריד. תחילה רקע מתוך גב הספר: המסע בעקבות האלמן שרצח את שתי נשותיו התחיל באוקטובר 2009 בשער גן הילדים של קיבוץ אייל. שיחה אקראית עם אחת האימהות בגן של בנו מעוררת את חשדו של עמרי אסנהיים, כתב חוקר בתוכנית "עובדה", באשר לנסיבות מותה המסתורי של אחת מחברות הקיבוץ, ג'ני מלמד. כשהוא מתחיל לבדוק את תעלומת מותה של ג'ני, רעייתו השלישית של תושב הקיבוץ שמעון קופר, הוא מגלה קווי דמיון מוזרים בינה לבין מקרה המוות של אשתו הראשונה של קופר, אורית דורון. אסנהיים יוצא למסע תחקירי עוצר נשימה בין הנשים בחייו של האלמן הכפול: הוא פוגש את אשתו השנייה, שרונה בן אור מנתניה, את טלי רון מקיבוץ חצרים, את איריס נאור מבית קמה ואת ד"ר מריה (מאשה) זקוטצקי, הרופאה המרדימה מבית החולים "מאיר" בכפר סבא. כל אישה מסייעת לו לפרק עוד לבנה בחומות שבנה קופר סביב סיפורי חייו השונים; כל פגישה מספקת לו עוד רמז לפענוח התעלומה; וכל שיחה חושפת בפניו עוד טפח בשיטות העבודה של הרוצח, שידע לפרוט במיומנות אכזרית את נדיבות לבן ובדידותן של הנשים הללו לנכסים ולכסף מזומן. "לתפוס רוצח" הוא תיעוד אישי יוצא דופן של שבע שנות מסע בלשי מטלטל. הוא חושף את הסודות והשקרים בחיי הנישואים, מספק הצצה לנבכי מערכות החוק שבהן נחתכים גורלות, אבל יותר מכל הוא הצדעה לעיתונות החוקרת בחתירתה לגילוי האמת ולהשגת הצדק כנגד כל הסיכויים. מה שמזעזע כאן הוא היכולת לתכנן פשע בינוני, עם הרבה חורים בעלילה, כזה שחקירה מינימלית הייתה חושפת, ולבצע אותו מספר פעמים ללא מפריע וכמעט שלא להיתפס. כמה טורפים כאלה מסתובבים ביננו ללא מפריע, מחפשים את הקורבן התמים הבא? ספר טוב נמדד גם בתובנות שהוא משאיר לך בסיומו, בחשיבה ובהיקשים שהוא גורם לך לעשות על החיים. הקורבנות של קופר רובן ככולן קיבוצניקיות, גרושות עם ילדים. הוא חיפש קורבנות פוטנצילים תמימים שיתעלמו מפעמוני האזהרה וילכו שבי אחרי חלום של זוגיות חיים טובים ושלום. ואני לא יכולתי שלא לתהות, האם קופר זיהה בקיבוצניקיות את חוסר היכולת לזהות סכנה, כשם שלא מזהים את סכנת האוייב הערבי? פסיכופט ושקרן פתולוגי אפילו לא חכם במיוחד, שהרי שקריו יכלו להיות מופרכים בקלות רבה. יותר מכל עולה מהספר התכונה האנושית המפתיעה של המוח לגשר על פערים, תמרורי אזהרה ואזעקות בראש ולא לשעות להן כשמטרה ברורה עומדת לנגד עיניך. הנשים הללו רצו זוגיות בכל מחיר, התמכרו לכזבים ולא הצליחו לקרוא את תמרורי האזהרה שצעקו להן לעצור. לי זה הזכיר קצת את הסכמי אוסלו. לא נתנו למציאות להפריע להן באידיאולוגיה. המטרה מעל הכל. החקירה הייתה נהדרת בעייני, שביל הניירת שאדם משאיר אחריו הוא שהביא בסופו של דבר להפרכת שקריו של קופר וזה עוד לפני העידן הדיגיטאלי. היום ציר הזמן של כל אדם הרבה יותר ברור. הופתעתי עד כמה הפרטים לא עייפו אותי, אף שחזרו על עצמם ושקריו של קופר היו לעיתים מתישים עד מאוד, אלא הכניסו אותי יותר לעומק החקירה. בסוף הספר. לא יכולתי שלא לחשוב מה עלה בגורלם של ילדיו. האם הם במעקב? או שהם מתנהלים תחת הראדר? יש פיתגם בערבית: "הבן של הברווז - שחיין" ילדים שגדלו תחת צל של אב כזה, פוטנציאל ההרס שלהם הוא איום ממשי. גם זוגתו הרופאה יצאה נקייה מחמת הספק. הרי מהתחקיר ניתן להבין כי הם לא נקיי כפיים בלשון המעטה. חיפוש קצר בגוגל העלה: לאחר ההרשעה וכניסתו לכלא[עריכת קוד מקור | עריכה] ביולי 2017, נעצר קופר בחשד שבמהלך שהותו בכלא עשק ביחד עם בת זוגו ניצולת שואה בת 94, וכי היה אחראי למותה, על מנתם שלאחר מותה תוריש להם את רכושה.[17] במסגרת חקירת המקרה, נבדק החשד לפיו בת זוגו של קופר הכירה את ניצולת השואה במהלך עבודתה כמטפלת שלה. בין השתיים נוצרו יחסי קרבה ובת הזוג שיתפה את הקשישה בקשריה עם קופר, לה סיפרה כי הוא מתגורר בארצות הברית. קופר אף נהג לשוחח עם הקשישה בתדירות רבה מהכלא וגם ביניהם נרקמו יחסים. בהמשך חקירת המשטרה, עלה החשד כי השניים פעלו בצורה שיטתית ולאורך זמן כדי לייצר אותה מערכת יחסים של קרבה לקשישה, במטרה שזו תהווה בסיס להעברת רכושה על שמם.[ טורפים לעולם יהיו טורפים. והמציאות עולה על כל דמיון. מומלץ. הוצאה:כנרת זמורה דביר תאריך הוצאה:ספטמבר 2016 קטגוריה:היסטוריה ופוליטיקה מספר עמודים:336 עמ' מודפסים”

“כשהייתי נער צעיר אהבתי לקרוא את הסדרה "הסיפורים הכי מפחידים/מרתקים/הזויים בעולם". אח"כ התבגרתי והסיפורים נראו לי מופרכים: מי מתנהג ככה? מי רוצח את נשותיו בעבור בצע כסף? מי חוזר על אותן שיטות שוב ושוב ולא נתפס? האם באמת אדם מנסה לתכנן רצח (כמעט) "מושלם"??? אילו מה שכתוב בספר לא היה אמיתי - זה היה סיפור גרוע ומטופש מאין כמוהו. לא ממש ידעתי לגבי הציון - זאת אינה יצירה "ספרותית", אבל הרבה זמן לא קרה לי שממש לא הצלחתי להוריד ספר מהידיים.”

“זה ספר מעולה ומרגיע מאוד אם אתה רוצח, לעומת זאת אם אתה עם נטיות להרצחות הוא עלול לטלטל מעט את שלוותך. שמעון קופר הוא רוצח, ואם יורשה לי (ככמעט רוצח מדופלם, אם כי עדיין לא רצחתי אף אחד, אבל בהחלט יש לי מחשבות מרובות בנושא) הוא לא רוצח משהו, הוא שקרן אובסססיבי, מספר ששירת בשב"כ למרות שאין שום קשר ולו מקרי בינו והשב"כ, מספר שהוא רוצח מקצועי למרות שהוא נהג מונית ובדרך כלל מובטל, הוא חוזר על אותם פשעים שוב ושוב משאיר אחריו עקבות ברורים ומניע- שמעון מוצא אישה בודדה ונואשת, תוך זמן לא ארוך הוא משתלט עליה, דואג שרכושה יועבר על שמו או שהוא יהפוך להיות היורש שלה, במקביל הוא מנהל רומן עם אישה אחרת ויום אחרי הרצח שמוסווה כהתאבדות הוא כבר עובר לגור אצל האישה האחרת שגם על רכושה הוא מנסה להשתלט וכך הוא פועל כמעט שלוש פעמים ואולי יותר. בקיצור, המניע ברור, הדפוס ברור ושקוף, איש לא היה מאמין לי אם הייתי כותב שכך פועל רוצח, אבל מה לעשות שכך אכן פעל שמעון קופר שנים. הוא רצח שתי נשים וכמעט רצח שלישית, והסיבה היחידה ששמעון נתפס היא שיחה אקראית עם אמא בגן הילדים, שמביאה את כתב "עובדה" עמרי אסנהיים לחקירה בנוגע למותה הבלתי מוסבר של ג'ני אישתו של האלמן, זאת בצד הרתמות אישית וכמעט אובססיבית של התובעת שמשוכנעת ששמעון הוא רוצח ומשקיעה בתיק ימים ולילות עד שהיא מביאה להרשעתו. בקיצור, למרות ששמעון קופר לא טרח להסוות במיוחד את מעשיו ואף חזר עליהם, איש לא טרח לחקור, לאיש לא היה אכפת וההרשעה שלו כולה מקריות. הספר מעניין בעיקר כי הוא מתאר התרחשות אמיתית, זהו לא "סיפור בלשי מטלטל", אלא יותר דיווח עיתונאי, עובדתי ויבש. הספר אינו "חושף את הסודות והשקרים בחיי הנישואים" (זה כבר עניין לספר אחר לגמרי, אולי אנה קרנינה) והאם העיתונות החוקרת "שואפת לגילוי האמת" או שאולי משימתה היא למכור כתבות ולהביא ריטינג, נו אתם יכולים לחשוב מה שאתם רוצים, גם לי יש כמה מחשבות, אבל רובן כידוע עוסקות בבלונדיניות, וזוג אזיקים. ספר מעניין שהשאיר אותי עם מחשבות נוגות לגבי משטרת ישראל, ועם השאלה כמה עוד שמעון קופר מסתובבים בינינו?”