ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 8 בינואר, 2019
ע"י Reut.Zaro
ע"י Reut.Zaro
גילוי נאות: קיבלתי את הספר מאינדיבוק לטובת סקירה.
התקציר של הספר מבטיח פוטנציאל לספר נהדר ומאוד שמחתי לקבל אותו לקריאה וסקירה.
הספר הוא סוג של יומן אישי, המספר לנו על אסף, בתחילה ילד, בהמשך נער ולבסוף גבר מבולבל הנאבק עם הזהות האישית שלו מול עצמו ומול הסביבה הקרובה שלו, ובעיקר משפחתו המאוד מאוחדת. כשהוא "מחליט", או יותר נכון נאלץ, לצאת מהארון אביו מוחק אותו מחייו והספר מביא למעשה את עולמם הפנימי של אסף, בני משפחתו ועוד כמה דמויות בהן נתקל במהלך חייו.
היומן האישי הזה, שהוא לא בדיוק יומן אישי, הוא של אסף ושל עוד מספר מתחלף. לפעמים המספר מדבר אל יומן אישי ולפעמים הפנייה היא ישירה לדמות שאנחנו לא יודעים מי היא והיא אינה ברורה.
הרעיון מאחורי הסיפור והפוטנציאל של הספר נהדרים אבל היו יותר מדי בעיות טכניות מתחילת הספר שהפריעו לי יותר מדי ולגמרי פגמו לי בחווית הקריאה.
לא הבנתי כל כך למה לציין בנוסף לשם הפרק גם את שם המספר, המיקום והשנה אם אלה לא השתנו במשך יותר מחמישה פרקים (לגמרי הגיוני אם זה משתנה כל פרק או שניים, אם לא, אולי היה עדיף לציין רק כשמתחלף המיקום/השנה/המספר).
השנים לא מסתדרות בשום צורה מהפרק הראשון. בהתחלה אנחנו קוראים את הגיגיו של אסף הילד בכיתה ב', בבת ים של שנת 1973, בפרק הבא אנחנו קופצים עשר שנים לאסף הנער בערב יום העצמאות בבת ים 1983, בפרק השלישי אנחנו כבר נודדים לקיץ של שנת 2011, הפעם בתל אביב, יום הולדתו ה-30 של אסף. לא משנה כמה ניסיתי לחפש מה פיספסתי, לא מצאתי איך יתכן שאסף היה ב1973 בכיתה ב' ואז ב2011 חגג יום הולדת 30. זה הציק לי מאוד אבל המשכתי לקרוא. הספר ממשיך ועובר למשך מספר פרקים למספר הנוסף, שסיפורו נגלה לפנינו בשנת 2018 (לכאורה שבע שנים אחרי יום הולדתו של אסף), ואז אנחנו חוזרים לקרוא את הסיפור מנקודת הראות של אסף, שממשיך את סיפורו ביום שאחרי יום הולדת 30, אבל הפעם השנה היא 2018 ואיכשהו היום שעבר העביר איתו גם עוד 7 שנים ואסף לא התבגר בכלל. זו בעיה טכנית שהציקה לי בקריאה, נתנה לי תחושה שלא היה הידוק של סיפור הרקע או בדיקה עצמית של העובדות שהסופרת עצמה מציגה לנו הקוראים לגבי הדמויות ולאורך כל הספר קיוויתי שמתישהו לקראת הסוף אבין את החידה הזאת. זה לא קרה לצערי.
דמויות רבות שצצו לרגע במהלך הספר נעלמו בלי באמת לתת הסבר לסיבה בגינה הן צצו ויחד עם סגנון כתיבה לא אחיד שנע בין כתיבה יום יומית זורמת, לכתיבה מאוד בוסרית (משפטים כמו "בחדר אני חיברתי את הנייד למטען וראיתי הודעה מאשתי") לכתיבה בשפה מאוד גבוהה וכבדה ללא קשר למה שמסופר בפועל או לבנייה של הדמות עצמה כאחת ואז הצגתה כאחרת לגמרי (למשל במשפטים כמו "...עמיחי, הצג לנו את הדו"ח") לא ממש הצלחתי להתרכז בכל סיפורי המשנה או בהזדהות עם הדמויות הראשיות.
הספר בעיקר הרגיש לי כמו סיפור קצר עם המון פוטנציאל ורצון להפוך לספר, דבר שלא באמת קורה לבסוף וחבל.
הרעיון נהדר, הסיפור המרכזי מאוד חביב ומעניין אבל הביצוע לצערי לגמרי פגם בחווית הקריאה שלי ונשארתי בעיקר מבולבלת ומתוסכלת.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
