ביקורת ספרותית על ישנונית - המפקח טום ת'ורן #1 מאת מארק בילינגהם
בזבוז של זמן

---

יום כיפור. למרות שאני לא צמה, אף אחד לא מציק לי. אני יכולה לעשות מה שאני רוצה (אולי חוץ ממנגל בחצר. ומוזיקה בקולי קולות. אבל גם ככה לא הייתי עושה את זה. איזה מין בנאדם אתם חושבים שאני?).

מישהו, אולי אמא שלי, קנתה את הספר הזה ומאז הוא מעלה אבק על הכוננית. הוא נראה כמו ספר טוב. הוא קורץ לי מהמדף. אני לוקחת אותו ומתחילה לקרוא.
משהו לא ברור. מישהו כותב למישהו, יש רופאה, ויש קול בראש של מישהי, ויש בלש משטרה מיוסר, איך לא, ויש אפילו את הקול של הרוצח, שהוא לא בדיוק רוצח אלא כזה שמנסה לגרום לנשים להיות "צמח", כלומר כלואות בגופן, לשמוע ולראות אבל בלי להגיב - אלא אם כן אתם קוראים את הספר ואז אתם מודעים לכל מה שהבחורה המסכנה חושבת.

אני מגלגלת עיניים בשאט נפש. נקעה נפשי מספרים כאלה. גימיק מטופש. איזו שטות.

זה כל כך פתטי, ומבולבל, ולא ברור, והסופר הזה, מדושן עונג מעצמו, עובר בין דוברים פעמיים בעמוד בלי לאותת... פשוט בלתי נסבל. אני חוששת שהיה כבר עדיף ללכת לבית כנסת.
למה בכלל לטרוח? כשיש כל כך הרבה ספרים טובים שם בחוץ?

לא, לא צריך לטרוח.

שתהיה לכולנו שנה טובה עם יחס מוצלח של ספרים טובים וטובים פחות.

ביוש

» ביקורות נוספות של הנחשפת
» ביקורות נוספות על ישנונית - המפקח טום ת'ורן #1