ביקורת ספרותית על ישנונית - המפקח טום ת'ורן #1 מאת מארק בילינגהם
ספר טוב

---

הרבה זמן לא קראתי מותחן כה מקורי ומטריד.
טום ת׳ורן הוא הבלש שלנו, והוא בלש נפלא- הוא עוד לא איבד את החמלה שלו כלפי הנרצחים, הוא שותה בלילות ועדיין מצליח לקום פיקח לעבודה, והכי חשוב- הוא לא משתמש בקלישאה ״הייתה לי תחושת בטן״.
בספר הזה לא תמצאו תחושות בטן שגורמות לגיבור לפענח את התעלומה סתם ככה. בספר הזה הבלש יעבוד קשה מאוד- יחפש ראיות ויצביע על עובדות.
אז הבלש הנפלא שלנו נקלע לחקירה- במקומות שונים בלונדון נשים נרצחות.

(להירגע, זה לא ספוילר- את הכל תגלו בתקציר ובפרק הראשון)
לכאורה נראה כאילו שלושת הנשים פשוט מתו משבץ, אבל אחד הפתולוגים גילה משהו חשוד בנתיחה שלאחר המות ועדכן את השוטרים: השבץ הזה היה מעשה ידיי אדם.
לנרצחת הרביעית היה מזל- הרוצח עשה טעות ואליסון הצליחה לצאת מזה בחיים. בערך- כעת היא משותקת- היא סובלת מתסמונת הנעילה.
היא יכולה לשמוע, לראות ולהבין אבל היא לא מסוגלת לתקשר.
כשת׳ורן יוצא מבית החולים הוא מגלה שהעניין חמור יותר משחשב- הרוצח לא עשה טעות. להפך.

הרעיון של הספר מחריד ומקורי, ובגלל זה הוא כל כך מרתק.
זה עוד אחד מהספרים שאי אפשר להניח מהיד לרגע.
אמנם הסוף היה צפוי מבחינתי כבר מאמצע הספר, אבל זה כלל לא פגם בהנאה שלי.
מומלץ!

» ביקורות נוספות של הקוסמת
» ביקורות נוספות על ישנונית - המפקח טום ת'ורן #1