ביקורת ספרותית על ישנונית - המפקח טום ת'ורן #1 מאת מארק בילינגהם
ספר בסדר

---

ספרי מתח בנויים על שני עקרונות: הפתעה ופחד. עקרון ההפתעה מחפש נושא חדש, משהו שעוד לא כתבו עליו, שיהיה חלק מהתעלומה. והפחד הוא זה שיגרום לקורא טרוט העינים להמשיך לקרוא עד השעות הקטנות, כי אם הוא יירדם לפני הסוף כל הסיכויים שיתעורר בצריחה מסיוט. הפתעה ופחד נדירים מאד בספרי המתח של היום, פשוט כי במהלך 160 השנים מאז פותח הז'אנר במתכונת אותה אנחנו מכירים היום, יצאו לאור מאות אלפים או מליונים מהם, וברוב הרעיונות נעשו שימושים חוזרים ונשנים. מה שנשאר זה כשרון הכתיבה של הסופר, שיצליח לשכנע את הקורא שלמרות שהרעיון לא חדש, הסיפור הזה אחר.

מארק בילינגהם - סופר מתח בריטי - כתב סיפור עם אלמנטים מוכרים. יש בו נשים שנרצחות באזורים שונים של לונדון, יש מפקח בילוש מיוסר (גרוש, כמובן. שותה כמובן. מושך, כמובן) אבל הפעם יש הפתעה מסויימת במה שהרוצח ניסה לעשות (רמז - לאו דווקא לרצוח), הסיבה שגרמה לו לעשות זאת (שבשביל זה צריך לקרוא עד הסוף) ובעיקר - יש פה ניסיון מוצלח חלקית להיכנס לראש של אחת הקורבנות.
טום ת'ורן, המפקח של בילינגהם הוא שוטר לא שיגרתי. הוא מזדהה עמוקות עם הקורבנות ומרגיש אשמה על שלא מנע את הפיכתם לקורבנות. הוא משתכנע בזהות הרוצח ומוכן להילחם - לא רק מילולית - בכל מי שמטיל ספק בתחושת הבטן שלו, שאינה מלווה בהוכחה. חיבבתי אותו למרות שהוא לא נראה לי אמין במיוחד.

זה ספר מתח קצת מעל הממוצע - ובמהלך הסיפור יש לסופר הרבה מה לומר על מערכת הבריאות הכושלת (בבריטניה, בבריטניה) על משפחות חד הוריות, על בדידות ועל אובססיה. הביקורת של הקוסמת שיכנעה אותי לקרוא אותו (תודה!) והוא עשה את העבודה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ישנונית - המפקח טום ת'ורן #1