ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 באוקטובר, 2014
ע"י Leilany
ע"י Leilany
את הספר רכשתי בעקבות הביקורות המהללות אותו.
נראה שלאחרונה, כל סופר שמחליט לכתוב רומן מתח בלשי משתמש באותה שבלונה עבור הדמות הראשית- קח בלש, הוסף התמכרות (סיגריות, שתיה), הוסף טרגדיה בעברו (אישה מתה/נטשה/נעלמה).
פיטר ג'יימס הצליח לא רע, אך לכך דרוש כשרון. מה שמר בילינגהאם לוקה בו.
כבר בעמוד 60 מתבררת זהות הרוצח. לא שיש מועמדים רבים אחרים...
משם והלאה הספר היה ייאוש מתמשך שסירבתי להניח מהיד רק בגלל התקווה הקלושה שמתישהו זה ישתפר. זה לא.
במשך כל הספר קיוויתי שאזכורו של קאלוורט (מקרה מ-1985 שמוזכר לאורך כל הספר) יתבהר, אך זה לא קרה. למה להזכיר אינספור פעמים את המקרה שהשפיע כל כך על דמות הבלש, אם אתה לא מתכוון לבאר אותו? מבלבל למדי. רק בסוף מתברר סיפור המקרה. מאוחר מדי...
פעמים רבות במהלך הקריאה, לא מצאתי את עצמי בין דפיו. לא הבנתי מה הסופר רצה להעביר ומדוע הדמויות פעלו כפי שפעלו (בלש שעוזב את החקירה לאחר שהרוצח יוצר עמו קשר? ואז חוזר? הא?)
קראתי ביקורות שנכתב בהן על תחושת אימה צרופה. מצטערת, אבל תחושת האימה היחידה שמציפה אותי לאחר קריאת ספר זה, הוא הידיעה שרכשתי גם את ספר ההמשך.
לפחות הספר צדק בדבר אחד- הוא אכן גרם לי להיות ישנונית.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
