ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 27 באפריל, 2018
ע"י הנחשפת
ע"י הנחשפת
רציתי להגיד שאני הנערה שהשיבה עין תחת עין... אבל אתם תדעו שזה לא נכון, ומישהו עוד עלול להתחיל להעלות פה ביקורות על שקרים, ולא נצא מזה. אז אני כבר לא נערה. ולא השבתי עין לאף אחד. כל העיניים עדיין אצלי.
הסדרה של סטיג לארסון היתה טובה, להוציא את הנטייה שלו לחפור עד סין כדי להעביר אג'נדה די פשוטה בסך הכול. לגרקרנץ ממשיך את הקו של השלושה הראשונים ועושה את זה די בכבוד, בחסכנות סיפורית ובהתמקדות בקטעי המתח, ורואים בבירור בשני הספרים שהוא כתב עד עכשיו שהוא מצא שיטה איך לעשות את זה, ומבצע אותה ביעילות בוקית משובחת. מה לעשות אבל, שאצל סטיג זה איכשהו עבד יותר טוב, כמו שלהבדיל אייל שני לא רק חופר באופן אקסטרווגנטי אלא גם מבשל מהמם. לא שלגרקרנץ לא טוב, להיפך. הוא מהוקצע ומותח. רק שיש אצלו משהו אובווייס(ט) מדי, כולל הרצון לרכב על האוויר החם של לארסון.
בסך הכול, מומלץ. מותחן סקנדינווי יעיל, צ'ק.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
מי שטוען שסופר X לא צריך להמשיך לכתוב סדרה שסופר Y התחיל אך נבצר ממנו לסיים,
שוכח שיש קוראים שכן רוצים המשכיות לסדרה. אז מי שרוצה לשמור אמונים למקור של Y שפשוט לא יקרא את ההמשך של X. זה לא שחסרים ספרים אחרים לקרוא.
|
|
|
הנחשפת
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
דמות נשית חזקה היא לא בהכרח "יצירה פמיניסטית". אבל כל אחד זכאי להרגשתו. בעיניי, הכתיבה היתה טובה ומותחת,
החיבור לתיאוריות חברתיות (במקרה הזה, לתאומים שמופרדים בגדילתם) יצא קצת מאולץ.
|
|
|
דנה
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
התחלתי לקרוא אבל עזבתי אפילו לא באמצע.
הספר הרגיש לי כפמינסטי ב"כוח", כמאולץ להכנס לראשו של הסופר המקורי, אבל הכתיבה הרגישה לי כ"על יד". אז אני לא סיימתי... |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
מה פתאום גניבה? הטרילוגיה של סטיג לארסון לא היתה רק טרילוגיה מוצלחת. נקודת המוצא של סטיג לארסון היתה מקומית-חברתית,
וככה נוצרה יצירת מתח שהיא כמעט דוקומנטרית, או לפחות חלקים ממנה, ויש בה לכל הפחות אמירות חברתיות שמאוד מעסיקות את שוודיה. גם לגרקרנץ לא סתם תפס טרמפ על טרילוגיית מילניום או הושפע מלארסון. מנהלי העיזבון של סטיג לארסון פנו אליו וביקשו ממנו להמשיך את הסדרה לשלושה ספרים נוספים, והוא הסכים. זה עניין של יוקרה מקצועית, אתגר וכסף, ואני מניח שהוא גם חיפש (ומצא) פרשיות חברתיות נוספות כדי לשלב אותן בספרים.
|
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אין סיכוי שאקרא במודע ספר שגונב מסופר אחר גיבו/סביבה/נושא.
ברור שסופרים כמו כולנו מושפעים מאחרים. זה בלתי נמנע. אבל לגרקרנץ שהצליח לכתוב ספר מתח יעיל יכול היה לכתוב על גיבורים שלו, לא של מישהו אחר. אבל אז לא היה מצליח לגנוב את הקוראים של לארסון. |
|
|
מיכל
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אם לא השבת עין לאף אחד והעיניים עדיין אצלך,
אפשר לומר שזה אחיזת עיניים...
אם הלגרקנץ הזה או איך שקוראים לו מצא דרך לעשות את זה ביעילות בוקית משובחת אני דווקא לא מוצאת בזה פסול. |
|
|
הנחשפת
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אבל ככה לא יעשו מלא כסף. מישהו פה כבר כתב על "הנערה שהטילה ביצי זהב"
|
|
|
מסמר עקרב
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
בלי עין הרע, את ממשיכה לכתוב נהדר :-)
כל הקטע האופנתי הזה (ואוי לאותה אופנה) בה ממשיכים סדרות של סופרים שכבר אינם בין החיים (סופי האנה את אגתה כריסטי, דיוויד לגרקרנץ את סטיג לארסון) נראה לי מלאכותי לחלוטין ואפילו מעוות. אם החקיינים כל כך מוכשרים, שיקימו להם דמויות משל עצמם. |
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
