ביקורת ספרותית על נחמה: סיפור חייה של נחמה ליבוביץ מאת חיותה דויטש
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 12 באוגוסט, 2016
ע"י נעמי


***




הלוואי שהייתי זוכה להיות בשיעור תנ"ך של נחמה. זאת התחושה העיקרית שליוותה אותי בקריאת הספר. נחמה הייתה שואלת שאלה ומורה לנו לכתוב את התשובה על דף, כדי לתת הזדמנות לכולם. לאחר-מכן הייתה מסתובבת בינינו ובודקת את התשובות, משבחת ומתקנת במידת הצורך. עכשיו אני מדמיינת את נחמה ניגשת לשולחני, מרימה את הדף ופניה מוארות נוכח תשובתי הקצרה והקולעת. אולי אפילו הייתי מתחבבת עליה בשל כך, שכן על אף שנחמה אהבה את כל תלמידיה, היה לה קשר מיוחד עם התלמידים המצטיינים.

כדי להצטיין, צריך היה לעבוד. נחמה לא הייתה שואלת שאלות שניתן לענות עליהן בניסוח מחודש של הכתוב בספר. היא לא הייתה שואלת מה רש"י אומר – הרי רש"י כבר כתב זאת בלשונו הבהירה והתמציתית טוב מכולם. במקום זאת הייתה שואלת: מה קשה לרש"י? הוי אומר, מה בתוכן או בתחביר וכו' של הפסוק היה קשה לרש"י, כך שהוצרך לפרש את שפירש? כאשר רצתה להשוות בין פרשנים – לא הייתה שואלת מה כל אחד אמר, אלא הייתה מבקשת לחדד את ההבדל בין פירושיהם. תלמידים שעד עתה היו משתעממים בשיעורי תנ"ך היו מרימים את ראשם ונענים לאתגר. שיעוריה דרשו חשיבה מעמיקה, יכולת השוואה וניתוח ועוד כישורים ושמות מהסוג שדוחפים למורים בהשתלמויות.

נחמה לא הייתה זקוקה להשתלמויות כאלו, כל מי שנכח בשיעוריה מודה שנחמה הייתה מורה מלידה. היה לה חוש דרמטי מפותח, ובשיעוריה קתדרלת המרצה הפכה לבמה. בכלל, נחמה לא אהבה הרצאות אלא ביקשה לשתף את התלמידים בשיעור. על קומתה הנמוכה ודמותה הצנומה הלבושה בחוסר חן פיצתה בשליטה מלאה בקולה, שהיה כלי נשקה. היא הייתה מקשרת את נושא השיעור לאקטואליה ובכך מחברת את התנ"ך למציאות היום יומית של מאזיניה. לא פלא אם כן שאני חשה כמעט החמצה על כך שנולדתי בשנותיה האחרונות. נחמה אומנם השאירה אחריה ספרים, אבל נראה שכוחה הגדול היה בהעברת התורה בעל-פה, כפשוטו.

אני מצאתי את הספר מרתק, קראתי אותו בזמן קצר על אף שזוהי ביוגרפיה עם מעל 400 עמודים בפונט לא גדול. בספר מוזכרים עשרות אישים הוגים ואנשי רוח, ידידיה ותלמידיה הרבים מספור של נחמה, חלק גדול מהם בעלי שם בתחומם. נחמה הקיפה עצמה בחברה אינטלקטואלית איכותית, וחייה היו מנוצלים עד תום בצורה מעוררת השתאות. גם הפשטות בה כל אדם יכול היה להגיע אליה, המתבטאת בצורת הפנייה נטולת התארים – "נחמה", מעוררת התפעלות. כדי לא להכביד השמטתי מן הביקורת נושאים רבים: מפעל הגיליונות המדהים שלה על פרשת השבוע, חייה האישיים – נחמה כאישה, נישואיה לדודה המבוגר ממנה בכ-30 שנה, ערירותם המצערת והקשר שלה עם אחיה המפורסם, המאבק על שיטת הוראת התנ"ך ועוד. אני מאמינה שמי שדמותה של הליבוביצ'ית מסקרנת אותו ייהנה מן הספר.
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני 9 שנים)
יעל תודה רבה.
אני אכן לא מצפה שכל מורה תשאיר חותם עמוק על כל תלמידה, אצלנו גם עדת המעריצות של המורה הכי פופולרית לא כללה את כל הבנות, זה תלוי באישיות של המורה ושל התלמידה. כפי שאמרת יש גורמים רבים וראיתי לא מעט דיונים על כך גם באתר. אין לי ממש מה לחדש.. מקווה שבעז"ה כשיהיו לי ילדים הם יזכו לחינוך טוב ממורים טובים.
נעמי (לפני 9 שנים)
לא מניה ולא מקצתיה, שם מעניין יש לך אשמח לדעת מדוע בחרת בו.
אני מגיעה מהחינוך הדתי. עבורי בית-הספר היה קודם כל מקום חינוך, קיבלתי בו ערכים לא פחות חשובים מתעודת הבגרות. לא אצל כולם חווית בית-הספר נחקקה כמשהו גרוע, לי היה שם טוב. באשר לתואר, זו טענה אחרת. כאחת שלמדה מדעי החיים (עם מדעי המחשב) אני מסכימה אתך במאה אחוז שהתואר הזה זקוק לרפורמה רצינית. אבל אל תסיק מסקנות על שאר התארים, במדעי המחשב למשל זה לגמרי לא כך. וחבל להשתמש במילים לא יפות, אפשר להביע את כל קשת הרגשות גם בלעדיהן.
נעמי (לפני 9 שנים)
מסמר עקרב, תודה רבה.
אני מסכימה אתך בהחלט, לא צריך לראות הכל בעיניים שחורות.
נעמי (לפני 9 שנים)
מחשבות תודה.
בכל דור אחוז החלק היחסי של התלמידים הרציניים והאיכותיים כנראה לא היה גדול. זה לא שהדור הנוכחי למדן פחות, אלא שהיום כיון שבית-הספר הוא מקום לכ-ל הילדים ולא מוותרים על אף אחד, ממילא אחוז התלמידים הטובים קטן, לעומת דורות קודמים בהם ילדים שלא מצאו את עצמם בבית-הספר נשרו מהר יותר בלי שכל המערכת תתגייס להשאיר אותם. כך מקבלים תלמידים שמוטב היה ללמד אותם מקצוע טכני במקום לסחוב אותם לאבחונים וועדות ותתי-וועדות העיקר שיצליחו במתמטיקה. יוצא שהרצון הטוב שלא לפספס אף ילד שכן מסוגל להצליח בבגרויות מביא להשקעה אולי מוגזמת בתלמידים שממילא יפנו לאפיקים אחרים וכן ללחץ מצד ההורים שהילד יצליח, במקום לתת להם כלים מועילים יותר. זה הסבר שעלה על דעתי, וזה בנוסף לדברים שכתבת. האם לדעתך יש ממש בדברים שכתבתי?
yaelhar (לפני 9 שנים)
הביקורת מעניינת מאד.
אולי אישיות המורה היא חזות הכל. לא יודעת. היו לי מורים ספורים שאני זוכרת, וכל השאר נשכחו רבע שעה אחרי הצלצול. הנקודה היא שאי אפשר לבנות מערכת על אישיות של מורה, ואי אפשר לענות לצרכיו של כל תלמיד. הויכוח על איכות החינוך בארץ ימיה כימי הארץ. התוצאות הרבה פעמים מצדיקות את הביקורת. אבל הסיבות? הן רבות מאד. ולא רק המורים ואישיותם הדלה אשמים: גם משפחת התלמיד. והאווירה הכללית ברחוב. והציפייה לתוצאות מהירות בהכי מעט השקעה. והמודל אליו מכוונים (רמז - אקזיט) ועוד ועוד.

לא מניה ולא מקצתיה (לפני 9 שנים)
אני מסכים עם מחשבות בית ספר הוא מוסד מיותר , בסך הכל בייביסיטר עד גיל 17. אני לא למדתי כלום בבית הספר, אין לי בגרוית. נשרתי בגיל 16
למדתי במסגרת אפיק מעבר באוניברסיטה הפתוחה ועברתי משם לאוניברסיטה רגילה ואחרי שנה באוניברסיטה אפילו לשם הפסקתי לבוא. למדתי בבית עם ספרים וניגשתי למבחנים.
הזמנים היחידים שהייתי מגיע להראות נוכחות היו במעבדות ומבחנים ופגישה עם מרצה מנחה.
בית הספר היה פשוט בזבוז זמן
סתם להעביר את הזמן ולסנן בנות לפי גודל הציצי.
לדעתי במקום להעסיק אלפי מורים, צריך לסגור את בתי הספר.
שילמדו בשיטה של האוניברסיטה הפתוחה בעזרת ספרים ולימוד בבית, מי שירצה ללמוד שילמד ומי שלא אז לא.
לא כולם חייבים תעודת בגרות ופסיכומטרי
זה בולשיט וזה לא פרמטר לכלום, זה בסך הכל שיטה להכניס כספים למדינה.
אפילו תואר אקדמי הופך להיות לא רלוונטי.

אני למדתי תואר ראשון בביולוגיה וזה קקה מייקה, דייסה שלמה של הרבה בכלום. במקום לתת לך כיוון מסוים מבזבזים לך 3 שנים על נושאים שיוצאים לפנסיה כל 10 שנים. במקום לקחת נושא מסוים ולפתח אותו לתואר רציני נותנים לך להרגיש כמו רופא משפחה, קצת מזה וקצת מזה וקצת הרבה מכלום.

בתואר השני עוד מרשים לך לחשוב מעט. אבל מה זה שווה אחרי בזבוז זמן ענק, ומה יוצא לך מזה, תואר שמעלה אבק במגירה ולא שווה את הנייר.
והכל בשביל מה?
בשביל לתת פרנסה לכל מיני ד"ר סוג זין שלא מסוגלים לעסוק במחקר אמיתי אז הם הולכים למצוא פרנסה בהוראה.





מורי (לפני 9 שנים)
למסמר ו-live: ממשרד החינוך אשם. צריך לתת למורים כוח רב. אני יועץ חינוכי בעברי וגם מורה. אני מהמערכת ואני יודע.
התלמידים הטובים מוכרעים ע"י הרעים והכיתות נהרסות. גם המורים עבר זמנם בעידן הטאבלטים, הסמארטפונים והמחשבים.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים)
נעמי, ביקורת מצוינת.
מחשבות, אני חושב שקיים זן אחר, גם של תלמידים וגם של מורים. אז נכון שהם לא מהווים את הרוב המכריע, אבל אני נתקל (גם בספרייה וגם פה באתר) בלא מעט בני נוער שלא עונים על ההגדרה של "מי שהסלולארי מעניין אותם יותר". מדובר בבני נוער קשובים, אכפתיים, שקוראים ספרים ואף כותבים עליהם ביקורות נהדרות, בני נוער שמגלים מעורבות בנושאים אקטואליים, שרוצים להתגייס ליחידות קרביות. והוא הדין בנוגע למורים. אני חושב שיש גם זן אחר, שממש לא עונה על ההגדרה של "כל רצונם לצאת בשלום ממערכת החינוך הפוגעת גם בהם". אני אישית מכיר מורה ומחנך נפלא (שאפילו כותב פה...) אשר עושה עבודת קודש חינוכית. הוא לא מהסס לשחק איתם כדורסל בהפסקות, אבל גם לא מתבייש להטיל עונשים כשצריך. והוא אהוב מאוד על תלמידיו. אני בדעה שיש עוד מורים ומחנכים כמוהו.
רחלי (live) (לפני 9 שנים)
מחשבות ומי אשם בכך? מי אשם שהורידו למורים את כל הרוח מהמפרשים? מי אשם שלמורים אין עמוד שדרה? היום כל ילד עם סמרטאפון מקליט בכיתה..כל הורה מאיים בתלונה..המורה תמיד אשם..המורה תמיד לא בסדר..אינני טוענת שכל המורים בסדר אך חלקם באמת באים עם אמביציה ורצון להצליח ולשנות ולצערי לחלקם כובלים את הידיים וסותמים את הפה..אז מי באמת אשם?
מורי (לפני 9 שנים)
המורים של היום צריכים להלחם בשעמום הכללי של מי שהסלולארי מעניין אותם יותר. המורים של היום נטולי כל אמצעי משמעת וכל רצונם לצאת בשלום ממערכת החינוך הפוגעת גם בהם.
נעמי (לפני 9 שנים)
מחשבות, תודה, חבל לשמוע!
היו לי מורים ומורות טובים וטובים יותר, וגם מחנכת אהובה במיוחד.
ועדיין אני לא מצליחה להיזכר במורה מן הזן הזה.
אם יהיו כאלו מורים, תהייה כזו למידה, ומדוע לא?
מורי (לפני 9 שנים)
כמעט ולא זכיתי לכאלה מורים בשום מקצוע. היום ממילא אין יותר למידה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ