ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 3 באוגוסט, 2016
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
ספרי הארי פוטר הצליחו תמיד ללכת על החבל הדק מן הדק שבין הפנטסטי לאווילי. יסלחו לי האוהדים המושבעים, אבל כמבוגר (גם כזה ששומר על מידה לא מבוטלת של אהבליות בחיי), אף פעם לא רחשתי חיבה מיוחדת, בלשון המעטה, לקטעי ה"קופיקו" בסדרה, אלה שבהם למשל משפחת דארסלי, במקום להיות משפחה אומנת מרושעת וקשה נכתבה כסוג של קריקטורה מטופשת שמתאימה לקריאה מבודחת ונחנקת מצחוק של ילדים מתחת לגיל עשר, או קיומו של רון וויזלי כמין סיידקיק דביל (ממש דביל) להארי ואפילו להרמיוני. הקריקטוריזם הבינארי של הדמויות האחרות והיעדר המורכבות של רובן אולי נתקע אצלי באופן אישי בין קנה לוושט, אולם ברור לי שזה אחד הגורמים העיקריים שהפכו את הסדרה לקלה לעיכול, שלא לומר ממכרת, לקהל היעד הצעיר יותר. אני מעדיף את המקומות האפלים יותר, שהתחברו לי לכתיבה המהוקצעת של רולינג ודווקא כן הצליחו לחרוג מהנוסחה החדגונית הצפוייה של ילד פלא/נבואה/מכשף רשע.
הספר הזה... טוב, זה לא בדיוק ספר. עשר שנים בערך אחרי שסיימתי לקרוא את הספר האחרון בסדרה, ואחרי עוד גזיליון פעמים שצפיתי בסרטים בעברית ובאנגלית עם הילדים שלי, הייתי מוכן לקנות את ההמשך, לאו דווקא בשל העדריות האינהרנטית, אלא מסקרנות בריאה של "נו, ואז מה קרה?", כי הספרים, בינינו, די נחתמו, ומיליוני ילדים כתבו המשכים (אפילו הבת שלי כתבה כמה, חלקם בכיכובה - מאי פוטר), אבל המשך של ג'יי. קיי. רולינג זה בכל זאת לא בדיוק פאנפיק ב״סימניה״.
בראש וראשונה, מדובר במחזה. ממש מחזה, שכתוב כמו מחזה, ודל בדיוק כמו תסריט שלדי של מחזה. בלי קטעים ליריים, בלי מחשבות נוגות, אלא בעיקר שיחות, דיאלוגים, מונולוגים ופה ושם תיאורים קצרים של "מה רואים על הבמה", שזה אולי שונה וחביב ביחס לספרים רגילים אבל בפועל מרגיש בעיקר מעאפן, לא כיוון שזה לא מעניין או שהעלילה צפוייה, אלא משתי סיבות מרכזיות: האחת היא שבלי כל מה שקורה בספרים *בין* השיחות (ומעניין בדרך כלל פי כמה מאשר השיחות עצמן) אנחנו די כבולים למה שהדמויות אומרות לנו, וכך כל מה שהוא סאב-טקסט לא נמצא כאן בכלל. מילא, אם זה היה נגמר כאן, אלא שרולינג וחבריה המחזאים שכתבו את הספר הזה יחד איתה, החליטו להכניס את כל הסאב-טקסט *לתוך* הטקסט, וככה מה שמתקבל הוא פשוט פתטי. הדמויות מסבירות לקוראים ללא הרף מה הן מרגישות ומה קורה. אם רון נבוך (והוא בדרך כלל נבוך) אז כתוב "רון אומר במבוכה". ואם מאלפוי שונא את הארי, אז כתוב את זה במפורש, כאילו את הקורא מעניינות הוראות הבימוי של השחקנים. נשאר כל כך מעט להשלים בדמיון, שאפילו קורא איטי בן שבע ירגיש שמאכילים אותו בכפית. התוצאה היא גסה, מרושלת, שטחית ואפילו מטופשת לעתים קרובות, כי התחושה היא שפשוט מזלזלים כאן באינטיליגנציה של הצופים. סליחה, הקוראים. הדבר היחיד שלא נאמר במפורש - אולי משיקולים מסחריים (או, לחילופין, פחדניים), אבל נרמז ברמזים עבים לאורך כל המחזה - הוא שיש מצב שאלבוס סוורוס פוטר וסקורפיוס מלפוי (השמות האלה. לא פתטי?) צריכים אוטוטו לצאת מארון הקסמים יחד, בגאווה ובאומץ לב.
העלילה עצמה, אפעס, לא רעה כשלעצמה. היא היתה עשוייה להיות אפילו די טובה, אילולא ניתן היה בעין בלתי מזויינת לחזות בשלוליות הזיעה שנקוו לרגלי הכותבים במאמציהם השקופים לגרוף עוד מזומנים מהאווז המוזהב עם הצלקת על המצח. הרי וולדמורט מת! איך נחזיר אותו לחיים? אהההה. מחולל זמן! מציאות חליפית! יקומים מקבילים! אפשר כך ואפשר כך, אבל זה מה שקורה כשפנטזיה מקבלת זריקה של מדע בדיוני. כל פיתרון מרגיש מאומץ ומעושה, כמו מי שמנסה לאפות עוף שלם בתנור משאריות של עוף שנאכל יום קודם. אולי כמחזה זה עובד טוב יותר. הייתי בהחלט קופץ ללונדון עם מאי פוטר כדי לצפות בו, אבל כספר, נו. לא משהו. התפרים גסים מדי, הבדיחות מפגרות מדי, המתח מאומץ מדי, התובנות שטחיות מדי, הדמויות שבלוניות מדי, אבל כסף זה כסף, ואתם יודעים, הארי פוטר זה לא באמת.
****
45 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על Harry Potter and the Cursed Child - Harry Potter #8
» ביקורות נוספות על Harry Potter and the Cursed Child - Harry Potter #8
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מסכים עם אור. לא נשמע כמו מוצא אמיתי למישהי בסקייל של רולינג. פסבדונים היא כבר המציאה, אולי יהיה עוד משהו.
ביני לבין עצמי, אני תוהה אם יהיה ספר תשיעי. בטוח שאפשר לסחוט את הלימון הזה עוד קצת
|
|
|
אור שהם
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
לסופר אמיתי קשה לכתוב למגירה...
זה כמו לכתוב עם אזיקים על הידיים, מאבד חלק מרכזי ממטרת הכתיבה... |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
נכון, בטווח הקצר
הכסף ממשיך לזרום אבל אם הספר הוא נפילה (וזה מה שהבנתי) אז זה גורם לאנשים להרהר גם על הסדרה כולה (כמו שאתה עשית), ולראות אותה באור פחות חיובי ולכן זה מערער תדמיתית, ובסופו של דבר גם כלכלית.
אני בעד לפרוש בשיא ולהשאיר טעם של עוד. לו הייתי רולינג, הייתי מתרכזת בקריאת ספרים של אחרים וכותבת למגירה. אבל אני לא רולינג אז קל לי לדבר. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
לערער? למה לערער? הפרה ממשיכה לחלוב, הכסף לזרום, הנכדים של רולינג לא יצטרכו כנראה לעבוד למחייתם,
אז למה לא לעשות עוד משהו יצירתי? ייתכן בהחלט שהיא חושבת שיש פה משהו טוב. ועוד יותר, ייתכן שכמחזה זה אחלה, וכספר זה לא. זה אולי לא חרא מזעזע ודוחה שמבייש אותה, אז בסדר.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אני מתקשה
להבין מה עבר לה בראש.
מילא ניסתה את כוחה בז'אנר אחר - זה הגיוני. אבל לערער את הפרה החולבת המצליחה ביותר בהיסטוריה? איזה היגיון שיווקי ותדמיתי יש כאן? נשגב מבינתי. |
|
|
ג'ים
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
"רק אדם שיש לו ביטחון נחרץ ולא מעורער הן בדעותיו והן בקונקרטיות של השקפת העולם שלו, יכול להגיד משפט נחרץ וקובע שכזה על מישהו אחר."
זה לא נכון מההתחלה ועד הסוף. בכלל לעשות דברים של "בוגרים" לא הופך אותך לכזה וחוץ מזה ההגדרה ל"בגרות" די מעורפלת למרות שאני יכול לחשוב על כמה הבדלים מינורים (יאיי מטריצות) בין מה שנקרא בוגרים ל ילדים.. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
לא
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
כן כן, מה שתגיד. לפחות אני החלטי בדברים שלי, ולא משנה אותם. צודק או לא צודק? - זאת השאלה!
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
טוב, אתה לא צודק. פשוט לא היה לי כוח לענות. לא דיברתי רק על "ביטחון נחרץ". ולא רק על "תמימות ילדותית". אלא על השילוב שלהם.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אתה צודק.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אבל אלון, חלק מהדברים שאמרת עליי נכונים גם לגביך, מבלי שאתה אפילו מודע לזה. "ביטחון נחרץ ולא מעורער הן בדעותיי והן בקונקרטיות של השקפת העולם שלי"? רק אדם שיש לו ביטחון נחרץ ולא מעורער הן בדעותיו והן בקונקרטיות של השקפת העולם שלו, יכול להגיד משפט נחרץ וקובע שכזה על מישהו אחר.
ותמימות ילדותית? הלוואי שהיה לי דבר כזה! אח, איזו נוסטלגיה. לא, עכשיו אני אדם בוגר ובכלל לא תמים, לצערי הרב. האמת היא שהדבר הזה שאמרת, הוא סוג של מחמאה בשבילי. אבל מחמאה לא אמיתית, כמו להגיד לאדם זקן בן 80 עם קמטים על כל הפנים, שהוא נראה צעיר ויפה. בחיי שאני לא מבין למה אתה חושב שאני כזה. אני פשוט אומר את דעתי, וזהו. בכל מקרה, לא אוהב לריב עם אנשים, אז בוא נפסיק בבקשה. ובנוגע לתגובתי השנייה - לא אמרת למה בדיוק התכוונת כשאמרת שאני דילטנטי. חני - זה קטע מצחיק ואהוב עליי מאוד בסידרה. בסרט עשו את זה בצורה ממש מדהימה! לייב - תאמיני לי שמקריאת הסידרה את תהני הרבה יותר. לא בגלל שאלון כתב רע, אלא בגלל שרולינג כתבה טוב. יותר מדי טוב. זה כל כך הזוי שזה אתר שמוקדש לספרים, ולמרות זאת חצי מהאנשים שאני הכרתי ענו לי 'לא', כאשר שאלתי אם הם קראו הארי פוטר. זה הזוי. אפשר לומר שהתאהבתי בקריאת ספרים, בזכות הארי פוטר. |
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אלון ביקורת נהדרת, אני באופן אישי לא קראתי אף ספר של הארי פוטר, אבל נהניתי לקרוא את הביקורת.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
חני, זה לא אומר עלייך שום דבר רע. זה באמת קטע מצחיק.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
זשל״ב, חביבי. כפי שכבר אמרתי, לא מדובר בחוסר הסכמה, ואני בכלל לא חושב שכולם כמוני.
לא הייתי מצפה ממך לחשוב או לכתוב משהו אחר ממה שאתה באמת חושב. חלילה. וגם הדעות שלך, שאתה זכאי להן בכל עניין ותחום, הן בסדר גמור ותביע אותן בחופשיות גם אם הן לא פופולריות.
תרשה לי רק לומר שיש משהו בחלק מדברים שאתה כותב ובדרך שאתה כותב אותם, שטבול בשני חומרים שקשה ליישב ביניהם: תמימות ילדותית וביטחון נחרץ ולא מעורער הן בדעותיך והן בקונקרטיות של השקפת העולם שלך. את זה ניתן לראות למשל בסיום הפסקה הראשונה בתגובתך האחרונה אליי. אני לא רוצה מהחיים שלך שום דבר. אלא שאני כותב מה שנראה לי נכון. להוכיח שאתה ״טועה״ או שאני ״צודק״ חסר טעם בדיוק כמו להוכיח למחשבות שג׳וג׳ו מויס היא סופרת נפלאה. |
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אלון לא יודעת מה זה אומר עלי אך הדודה המתנפחת
זה אחד הקטעים המצחיקים...וגם עכשיו כשאני נזכרת עולה לי חיוך ענקי על הפרצוף.
ואם הייתי יכולה לגרום למשהו שמכעיס אותי להתנפח ככה ולהסתחרר באוויר או לגרום לכך שיגדל לו זנב הייתי הולכת על זה by far.... זה מוציא ממני את הילדה שבי כפי שאתה רואה.... שבת נפלאה |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אגב, חיפשתי את פירוש המילה 'דילטנטיות'. אם התכוונת לחוסר מקצועיות וחובבניות, אז אני לא מבין מה אתה רוצה מהחיים שלי. אבל מעניין את*** שלי מה אתה אומר. כי אתה יודע טוב מאוד שאני ההיפך מחוסר מיקצועיות. אני הופעתי בפאקינג הצגה, אני קורא ספרים בוגרים וכותב כאן ביקורות.
אם התכוונת למשהו אחר, אז סליחה על ההתפרצות. אבל כמו שאמרת: יש אנשים שאתה פשוט לא יכול איתם, וחייב להגיד להם את האמת ישר בפרצוף, גם אם היא לא נעימה. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
תשמע, אלון, גם אתה צריך להבין משהו: לא כולם כמוך. אולי אצלך אין הרבה הבדל בין הילדות לבגרות, אבל אצלי כן. הילדות מלאה בתמימות וראייה אחרת של העולם, בקשת הרבה פחות רחבה, וכשאתה מתבגר אתה מתחיל לראות דברים באור שונה, לרוב גם בצורה פחות חיובית ויותר אפילה. אתה מתחיל לשאול את עצמך כל מני שאלות, ומתחיל להסתקרן ולהימשך לדברים שכלל לא העלית על דעתך כשהיית ילד.
ככה זה אצלי. זה מי שאני, מה שאני. ככה אני ראיתי את הארי פוטר. יכול להיות שאם היית קורא את הסידרה כשהיית ילד - דבר שלא יכול להיות, מבחינת ההיגיון - היית חושב כמוני. אי אפשר לדעת. בכל מקרה, אין לי בעיה עם הגישה ישירה. אני תמיד אומר לאנשים להגיד את האמת ישר בפרצוף, גם אם היא לא נעימה. אבל זה לא מונע מאחרים להגיב, כי יש להם איך להגיב. יעל - את צודקת. |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אני מבינה על מה אתה מדבר.
מאידך - בתוך עמך אתה יושב. אז היית צריך כבר להיות רגיל ל(קצת) דילטנטיות ישראלית גאה... |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
את צודקת, לענות זו לגמרי אתיקה בסיסית. תני לי לתקן: ההתלבטות לא היתה בין לענות ללא לענות, אלא בין לענות תשובה נייטרלית, חלולה ומתחמקת,
לבין לענות תשובה ישירה וחביבה פחות, לבין אולי למצוא ניסוח מעודן יותר. מנסיוני עם זשל"ב, וחוסר הנכונות שלו להתמודד עם ניואנסים ומורכבות - לראשונה ולאחרונה אין סיכוי, וכנראה גם לא לאפשרות הנוספת. למרות חוסר הסכמתי עם הרבה כותבים ופוסטים, לרוב אני מצליח לנסח משהו קוהרנטי מבלי לעקוץ, לא בגלל שאני כזה טוב לב אלא כי זה מה שנכון לדעתי, וככה מצליחים גם ללמוד משהו, בעיקר כשלא מסכימים עם בני השיח שלך. ספציפית כאן, נפלתי לאפשרות השניה, כי לא היתה לי סבלנות. אני מנסה להבין בעצמי למה קשה לי כל כך עם הדעות והניסוחים המעצבנים-שלא-מרוע לב האלה. אולי כי יש לי אלרגיה לדילטנטיות.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
לעניות דעתי לא צריכה להיות התלבטות.
תמיד לענות. לא רק בגלל הנימוס (לא שאני מזלזלת בזה) אלא כי אתה לא עונה רק למי שהגיב. גם אחרים מתעניינים בתשובה. נכון שלעתים ההתגרות קצת מעצבנת, והפתוי לענות תשובה תוקפנית, או ללעוג - בנחמדות - להבנה הלקוייה המתבטאת בתגובה, נראה הדבר הנכון לעשות. אבל כמי שכתב את הביקורת - נראה לי שלענות לתגובות זה סוג של אתיקה, ואמנם לא כתובה, אך מחייבת. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
זו תמיד התלבטות אם לענות לך או לא, כי גם מולך, כמו אצל ספרי הארי פוטר, אני דואלי ברגשותיי.
קודם כל, אתה יכול לשמור את הלייק, או לתרום אותו לעניים. אני לא כוסס ציפרניים.
אבל עניינית - הדרסלרים הם לא סטריאוטיפים של כלום. הם משפחה שכתובה כמו בדיחה גרועה, בגיחוך מכוון. הם ממש מטופשים, ומה שקורה להם מטופש בהגזמה, כמו הדודה שמתנפחת כמו בלון, או כמו רוב מה שקורה להם ביחס להארי. אלא שלרוב הם כמו מובלעת מטופשת עם נגיעה של טרגדיה בתוך ספרים שיש בהם המון מהילדותי, והמינון כנראה מנצח אחרת הם לא היו מצליחים כל כך. "החיים", לעניות דעתי, להוציא מקרים פרטיים בהחלט, לא מתחילים בקטן וקסום וממשיכים בבוגר ואפל. זה ככה בהארי פוטר, ופחות או יותר זהו. יתרה מכך, אני בכלל לא רואה משהו שבאמת אפשר ללמוד מספרי הארי פוטר, אין בהם מופת וטעם חוץ מהאמירות הנדושות של "תהיה נאמן לעצמך" וקשקושים דומים. ושלישית, אין בספר דמויות שיוצאות מהארון. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
כמו שאמרתי למירב - אקרא את הספר ואחליט אם לתת לייק או לא, כי הארי פוטר זה נושא רגיש מאוד אצלי... כתבת יפה, למרות שעם חלק מהדברים שאמרת אני לא מסכים: הספרים בהמשך אכן יותר אפלים ועמוקים בעלי יותר רבדים והמון מידע על עולם הקוסמים, אבל זה מה שיפה בסידרה, שזה מתפתח לאט לאט, סוג של רומן התבגרות כזה, מתחיל בקטן, תמים וקסום, וממשיך יותר בוגר ואפל - ככה זה בחיים, וזה מה שכל כך מוצלח לדעתי בסידרה. והדרסלים לא כאלה מטופשים - נכון שהם די סטריאוטיפיים, אבל זה מה שמעניין בדמויות האלו, כמו שחני אמרה.
אני אקרא את הספר בכל מקרה, בגלל סקרנות ורצון. קצת חבל שיש שם דמויות שיוצאות מהארון, כי הארי פוטר מסמל בשבילי את תקופת התמימות (קראתי את הסידרה בגיל 8 בכיתה ג') ואני לא מבין למה צריך להכניס את זה לסידרה כזו - עם זאת, כמו שאמרתי, הסידרה מתבגרת עם כל ספר וספר, אז אולי זה בכל זאת לגיטימי שיהיה את זה. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מכרתי פחות ספרים מרולינג, אני מניח שאת צודקת. אני באופן אישי התחברתי פחות.
|
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
בקשר לדארסלים - נכון מטופשים!אך הם שירתו היטב את המטרה בספר.
המתיקו לילדים את "הגלולה" כשהציגו את המשפחה המאמצת בצורה היתולית והומוריסטית.אם הם היו פחות כאלה זה לא היה כל כך מצחיק.
|
|
|
מוּמוּ
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מעולה.
לא יודעת, עד שהתחלתי לשמוע אנשים שטוענים שהארי פוטר זה לא כזה ספר טוב לא חשבתי שיש בו משהו שנופל משלמות XD
אני עדיין נהנית ממנו גם בקריאה חמישים ואחת. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
טוב, אובווייסלי, לא רק ילדים. גם קריאה שניה מהנה. הספר הזה ספציפית נופל מקודמיו בגלל הסיבות שתיארתי, ועוד כמה.
|
|
|
POLLO
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
קראתי את הסדרה לפני 6 שנים בערך, ובאותו זמן לא שמתי לב להיעדר המורכבות שתיארת בהתחלה. במשך השנים עברה לי בראש המחשבה לקרוא שוב את הסדרה, ותמיד עצרתי את עצמי ברגע האחרון כי ידעתי שאני לא אהנה. עכשיו אני מבין בדיוק למה עצרתי את עצמי.. הסדרה מעולה אבל יש בה משהו שרק ילדים יהנו ממנו.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
הספר הראשון הוא ספר פנטזיה לילדים. גם מבוגרים עשויים ליהנות ממנו, כי יש בו עלילה טובה והוא כתוב טוב,
אבל ברור שאין בו את העומק שקוראים מנוסים יותר יחפשו. בהמשך הסדרה הספרים הופכים להיות יותר עמוקים ואפלים, ויש להם כוח של סאגה עם רוחב יריעה של עולם שלם עם חוקים והיררכיה, רבדים ודמויות. מאוד כיפי, מאוד מעניין, גם למבוגרים, לחלוטין.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
גם לי אין מושג על מה אתה מדבר, למרות שאתה עושה את זה כל כך טוב. ניסיתי 30 עמודים
מהראשון בסדרה, וכשלתי.
|
|
|
no fear
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
עוד לא קראתי את הספר, אם כי אני אקח את המילה שלך על זה. מה שכן, גם אם זה גרוע, אני עדיין אקרא את זה, ולו רק כדי לספק את אותה סקרנות שדיברת עליה. בכל מקרה, היה מאוד מבדר לקרוא. אני חושבת שקראתי פעם פאנפיק של מאי פוטר אחת או משהו. הממ 0_0
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
חני, הייתי מבוגר גם לפני חמש עשרה שנה, וכבר אז הדארסלים היו מטופשים. אלא שבספר הנוכחי מינון הדבילי היה בעייתי.
|
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אולי התבגרנו? אולי סוף סוף אנחנו מזתכלים על כל הסידרה ממרום גילנו ומגלים אווילות מסויימת שלא ראינו קודם.
.בכל אופן משהו שם כנראה שגה וחשב שהתרנגולת תמשיך להטיל ביצי זהב ושהציבור מטומטם.
אבל הסקירה יפה גם אם רולינג לא עשתה לך את זה. |
|
|
מסמר עקרב
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
למעשה הבטחתי לזש"י לקרוא, והבטחות יש לקיים...
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
snow fox - אלבוס וסקורפיוס נמצאים חמישה עמודים מהספר בגיל 11, ובשאר הם בגיל 14-15, והם מתחבקים,
נבוכים, מצחקקים, מרעיפים מחמאות, מעפעפים, שוב מתחבקים, מבינים אחד את השני ברמות עומק שלא נראו, וכן הלאה. ייתכן שזה רק בראש שלי, אבל וואלה. דובר רבות על מיניות מעורפלת בקרב גיבורי על בטייטס ולא רק ביניהם, אז למה לא כאן?
Braveheart - אין ספק שיש ספרי פנטזיה עמוקים או אפלים יותר, אבל יש כאן הצלחה אדירה של הסדרה, ולדעתי לא בכדי. שתי הדמויות הכי מעניינות בספרים היא בעיניי של סנייפ ושל נוויל, שהן היחידות שמצליחות לעבור איזשהו סוג של מטמורפוזה. כל השאר די חד מימדיות. מסר"ב, תקרא. הארי פוטר זה אחלה. |
|
|
מסמר עקרב
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אין לי מושג על מה אתה מדבר, אבל אתה כותב כל כך יפה.
|
|
|
Braveheart
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
לדעתי כל הסדרה מרגישה כמו שאתה מתאר,
קצת ילדותית מידי, קצת שיטחית מידי, קצת יותר מידי פרטים לא משמעותיים לעלילה, ולכן ברור שאם זה בתור מחזה יהיה חסר את כל הנ"ל שמצא חן בעיני כה רבים בעולם.
אני אישית בדומה לך מעדיף ספרים יותר עמוקים וקצת יותר אפלים, כשהרוע הוא רוע של ממש ושהטוב הוא טוב כמו שראוי. ממש לא התחברתי לספרים, אבל הסרטים היו די נחמדים לצפייה חד פעמית. |
|
|
snow fox
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מסכימה לגבי הסטיראוטיפים בסדרה (שלי אישית, הסטריאוטיפ של משפחת מאלפוי הפריע יותר מהכל), פחות מסכימה לגבי היציאה מהארון. זה יכול להיות נחמד, אבל בגיל שבו אלבוס וסקורפיוס (דווקא אין לי בעיה עם השמות) נמצאים, גיל 11, זה מוקדם מידי לקבוע. לא יצא ספר/ מחזה נוסף, אבל אם הדבר יאושר בסופו של דבר אני אשמח- אבל לא מקביעה מהתנהגות של ילדים בני 11. מקווה שאיכשהו אצליח ליהנות ממנו בסופו של דבר.
|
45 הקוראים שאהבו את הביקורת
