ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - 6 הנבחרים מאת ג'.ד. סלינג'ר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 ביולי, 2016
ע"י On The Road


ספרים שנחשבים לקלאסיקות אני תמיד מגיע אליהם בחשש מאוד גדול. הרי עצם המושג קלאסיקה, או ספר שכל אחד חייב לקרוא גורמת לך לציפייה אם תרצה ואם לא. ואיך אומרים בד"כ? כגודל הציפייה כך גם גודל האכזבה...

אז לספר הזה באמת הגעתי באמת בגלל השם שלו שהולך לפניו שנים רבות, ואיך תולעת ספרים כמוני עוד לא קראה את התפסן בשדה השיפון? אך הפלא ופלא ברגע שלקחתי את הספר ליד גיליתי שאין תקציר מאחורה, רק תזכורת לקורא שזה ספר ממש מפורסם שנבחר עקב הצלחתו הכבירה להוצאה מחודשת. ובמקום ללכת לויקיפדיה או לסימניה ולהשלים את החסר החלטתי לצלול אל תוך הספר בלי לדעת שום דבר. האמת? אחת ההחלטות החכמות שהייתי יכול לעשות. זה ספר שלא צריך תקציר עלילה כי אין לו עלילה, יש לו דבר אחד וזו דמות. והדמות הזאת מצליחה למלא ספר שלם ולהניע את הקורא להפוך דף ועוד דף.

ג'. ד. סלינג'ר עשה כאן משהו גאוני. הוא לקח דמות שהיא אנטי-גיבור לכל עניין ודבר ונתן לנו הקוראים להצצה ליומיים מחייה. אנחנו נכנסים ככה לתוך חייו של הולדן מבלי לדעת דבר. ודרך השפה שלו והמחשבות שלנו מצטיירת לפנינו דמות עגולה ומלאת רבדים, דבר שלא יצא לי להתקל בו הרבה זמן בספר. כל פרק הולדן נפגש עם דמות שהוא מכיר או סתם אדם אקראי ודרך השיחה שלו איתה אנחנו מגלים עוד נדבך באישיותו ההולכת ומתעצבת והתמונה הולכת ומתבהרת.

שלא תבינו לא נכון, הולדן הוא מעצבן בטירוף. אני בטוח שאם היה יוצא לי להזדמן ולשבת איתו לכוס קפה הייתי קם עוזב מהר מאוד. בהתחלה נראה שהוא דמות טרחנית מתלוננת ופסימית שרואה את העולם באפור. על הכל הוא אומר מחורבן, כולם אצלו נתפסים בצורה מזויפת ומזופתת, כמו כל נער ממוצע כיום שכותב בלוג. אך ככל שהזמן עובר ואנחנו מגלים עוד פרטים מעברו, נחשפים למחשבות ותהיות שלו כלפי עצמו, הסובבים אותו והעולם אי אפשר שלא לפתח חמלה אדירה כלפיו. אולי אני לא עברתי את תהליך ההתבגרות שלי בצורה כזאת אבל הייתי יכול להזדהות עם כאבו. בכמה מהמקרים כאב לי הלב כל-כך חזק על דבר שנראה קטן ככה שתפסתי את הספר חזק מקווה להעביר תחושת הזדהות עם הולדן שלא ירגיש לבד. הקסם בכנות שנשפכת מכל משפט שלו, התמימות המופלאה לילד בן 16 שמנסה להתנהג כבן 30. והחמלה שהוא מעניק לא רק למכריו אלא גם לזרים מעוררת השראה והתרגשות גדולה.

זה ספר קטן, בלי עלילה אבל עם לב ענק שהוא כולו של הדמות המופלאה הזאת, שיצא לי לחוות רק 48 שעות מחייה אבל הרגשתי שאני מכיר אותה כל חיי. אמנם לא הייתי מרים טלפון לסופר ומבקש שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי כמו שהולדן טוען בתחילת הספר כסימן לספר טוב שנכנס לך ללב. זה ספר מסוג אחר, שנכנס ללב לא ישר, אלא מהדלת האחורית מבלי שנשים לב בשקט בשקט בערמומיות. ובדרך כלל הספרים האלו, הם אלו שמשאירים חותם.


"אני מדמיין לי כל הזמן המון ילדים קטנים משחקים איזה משחק בשדה גדול של שיפון וכל זה. אלפי ילדים קטנים, ואין שם אף אחד - אף אחד מבוגר, זאת אומרת חוץ ממני.ואני עומד על הקצה של איזה שהוא צוק כזה. ומה שאני צריך לעשות זה לתפוס כל אחד אם הוא הולך לעוף מהצוק - זאת אומרת, אם הוא רץ ולא רואה לאן הוא רץ, אני צריך לצאת מאיזה שהוא מקום ולתפוס אותו. זה כל מה שהייתי עושה כל היום. פשוט להיות התפסן בשדה השיפון וכל זה. אני יודע שזה שגעוני. אבל זהו הדבר היחידי שבאמת הייתי רוצה להיות. אני יודע שזה שגעוני".

11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גל (לפני שנה ו-9 חודשים)
היי, זו גם הייתה הכוונה שלי וזו הסיבה שמלכתחילה מעניין אותי לקרוא דווקא ביקורות שמציגות דעה שונה מזו לי .

אבל אתה צודק ובאמת לא התייחסתי מספיק למה שהצעת. כמובן שזה משתנה בין ספרים ואמצעים אומנותיים שונים, אבל אני דווקא חושב שמספר כל יכול יוצר לפעמים ריחוק נוסף בין הדמות ומה שמתחולל שם בפנים ובין הקורא. אז דווקא מה שחסר היה לי זה לא מי שיתן לי את התמונה המלאה ויסקור בצורה מקיפה יותר את מה שמתחולל שם אצל הולדן, אלא גשר מדמותו של הולדן אליי הקורא. להבדיל, כשקראתי את ש"ניטשה בכה" או את "נמסיס" של פיליפ רופ (אלה 2 הדוגמאות שעולות לי כרגע ממבט חטוף במדף הספרים שעוד ארצה לכתוב עליהם באריכות יתר), קראתי ומצאתי את עצמי. כשניגשתי אל "התפסן בשדה השיפון", וגם כשסיימתי אותו, הרגשתי שהייתה כאן הזדמנות אדירה להזדהות, הכלה, אמפתיה ותובנה- ואלה חלפו לידי. שוב, אני חושב שהתיאורים הפשטניים (על מזוודות, על הרגלים מזויפים של אנשים, על שיחות הטלפון השטחיות ועל האווזים באגם) היו ניסיון לגשר כזה, אך לטעמי הוא לא היה ניסיון מספיק מוצלח. הפוך ממך, אני מרגיש שדווקא בקריאה שטחית קל יותר למצוא את העומק, אבל בקריאה מעמיקה אתה תוהה יותר מה באמת קיבלת כאן.

אולי הציפייה שלי הייתה מוגזמת, אבל אני חושב שהיא מתבקשת כשמדובר בספר שמתהדר בעיסוק במורכבות שבחיים בחברה מנוכרת, ומתאר רק יומיים מחיי הדמות המרכזית בו. בספר, כמו שקראת לו, שהוא כל כולו של דמות- הדמות הייתה לי מעט חסרה.

אז כמו שאמרתי, ספר עם המון המון "פוטנציאל", שאצלי לא בא לכדי מימוש. ובכל זאת, כמו שלא אמליץ לרוץ ולקרוא את הספר, גם לא אמליץ להימנע ממנו. ובינתיים, אני נהנה לקרוא על מה הוא עשה לאחרים.
On The Road (לפני שנה ו-9 חודשים)
היי גל, אני חשבתי שאנחנו עושים דיון מעניין על הספר. אין דבר כזה אני צודק אתה טועה בספרות :)
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
גל, כל אחד תופס ספר כפי שהוא בא עם מטענו שלא ולגמרי אין צודק ולא צודק. אפילו את הספר הטוב מכולם, והיום איננו כלה, יש שלא אוהבים.
גל (לפני שנה ו-10 חודשים)
מחשבות- אולי, ואולי הלב שלי רחב כל כך, כך שהספר הזה לא הצליח למלא אותו :-) הרבה מספר זה לגמרי מה שאתה מביא איתך אליו.

לגבי העומק כאן ספציפית אני לא חושב שזה תלוי בזווית ממנה מסופר הסיפור. אבל אני לא מחפש לעמוד ולהתפלפל על מה הפך את הספר ללא טוב בעיני, בעיקר כי אני מבין שכל שיקול שאמצא הוא לא שיקול אובייקטיבי כל כך כאשר הרבה מאוד אנשים כל כך אהבו אותו. ובכל זאת, כל אותן דעות חיוביות לא מספיקות כדי לבטל דעה ותחושה אחת שלי. בחרתי להגיב על הביקורת לא כדי לומר "אני צודק אתם טועים" אלא בגלל שהיא בעיניי תזכורת יפהפיה לכך שספרות כמו כל אומנות (ובכלל כמו המציאות אבל שיהיה) מפורשת בצורה סובייקטיבית.
לי יניני (לפני שנה ו-10 חודשים)
סקירה וספר מעולים. תודה
On The Road (לפני שנה ו-10 חודשים)
גל - מהביקורות השונות על הספר אפשר לראות איך כל אחד נתפס לספר מזווית אחרת, כנראה מאותו מקום שהוא נמצא בחיים והספר מתיישב לו על אותה נקודה. בגלל זה ספרים הם עולם מופלא וקסום.

ודווקא נראה לי שמקריאה שטחית מקבלים את התחושה שההיכרות עם הדמות היא לא עמוקה מספיק. הרי כשהמספר מדבר בגוף ראשון הוא לא יכול לנתח את עצמו וככה אנחנו מפספסים את הניתוח הפסיכולוגי והמחשבתי שבד"כ מספר כל יכול נותן לנו. אבל מה שהדהים אותי בספר זה שדרך מחשבות שהולדן יכל לתאר, והשיחות שלו עם הסובבים אפשר היה לקבל מספיק עומק על הדמות, יותר מעשרות דמויות שקיבלו ניתוח מעמיק פי כמה מאותו מספר כל יכול.
On The Road (לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה רבה מחשבות, אכן ספר נהדר :)
On The Road (לפני שנה ו-10 חודשים)
Tatoushinka - אין לי ספק שזה ספר שבא בתקופות, אני בטוח שגיל התיכון היה מגיע אלי אחרת. והאמת היא שבמהלך הקריאה חשבתי לעצמי מה יקרה כשאני אגש לספר הזה עוד עשר/עשרים שנה, איך הוא ישפיע עליי אז? רק הזמן יוכל לענות על כך.
Tatoushinka (לפני שנה ו-10 חודשים)
לא מזמן קראתי שוב את התפסן , בני קרא אותו במסגרת לימודי התיכון ולא אהב .
השתוממתי , את ספר הזה קראתי כמתבגרת ולא , הוא לא היה בתכנית הלימודים לבגרות , לנו היו קלאסיקות אחרות : החטא ועונשו , אבא גוריו ושאר מטעמים ,זה היה אחד הספרים האהובים עליי.
הקסם פג ... לא חשבתי שהספר גאוני וכשסיימתי לקרוא אותו דווקא כן קראתי על סלינג'ר , הדעות של בני דורו בזמן אמת היו חלוקות , אלו חשבו שהספר נפלא ואלו שחשבו בדיוק ההפך.
פעם גם אני חשבתי שהוא נפלא.
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
גל, אולי כדי שזה ייכנס ללב צריך לב?
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
סקירה מופלאה לספר נהדר.
גל (לפני שנה ו-10 חודשים)
אהבתי את הביקורת, שמראה כמה קריאה היא תהליך אישי. אני, כמו שכתבתי בביקורת שלי, לא הצלחתי לצלול עמוק כל כך לעולמו של הולדן. ראיתי שיש בו הרבה, אבל הרגשתי שהספר מתאר את הדברים רק מפי התהום, מאפשר לך ללכת בחלק מוגן ומוקף גדר, כדי שלא תיפול. אבל כדי שתרגיש טוב עם זה שהגעת עד כאן, נותנים לך להציץ מרחוק במה שמתחולל בפנים באמצעות תיאורים של מחשבות צדקניות וקללות...

אולי בגלל שקראתי אותו אחרי ספרי פסיכותרפיה. אולי כי שמעתי עליו כל כך הרבה וציפיתי לחוויה מעצבת. לא יודע, לא הצליח להיכנס לי ללב, גם לא מהדלת האחורית :-)





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ