ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - מהדורה מחודשת - 6 הנבחרים # מאת ג'.ד. סלינג'ר
ספר מעולה

---

גיבור הספר הוא נער בן 16, הולדן קולפילד, שלימודים הם לא ממש הצדק החזק שלו. הסיפור מתרחש בניו יורק, לאחר שהחליט לעזוב את בית הספר בשבת בלילה, בשלושת הימים הבאים שלפני חופשת חג המולד.

אפשר לחשוב שהולדן הוא מיזנתרופ גדול, ואולי זה נכון לרמה מסוימת, הוא בהחלט יכל בכמה דק של שיחה עם בן אדם למצוא בו הרגלים שהוא ישנא ומספיק סיבות טובות לתעב אותו, ובכל זאת אני חושב שמעל הכל הוא פשוט שונא את מה שעולם המבוגרים מייצג, והוא עצמו בסהכ נער צעיר מבולבל שמחפש את עצמו במציאות זרה. לטענתו אנשים, בעיקר מבוגרים, אף פעם לא שמים לב, באמת, לשום דבר, רק כשמתחשק להם או כדי לעשות רושם ואם יש סיכוי שהם ירוויחו משהו מהעניין. עולם של חיוכים מזויפים, של אינטרסים, של צביעות וסנוביות, עולם בו התמימות מתה.

"בין השאר תגלה שאינך הראשון שהתנהגותם של בני-האדם עוררה בו מבוכה, פחד ואפילו סלידה. הרבה אנשים סבלו ממצוקה נפשית ורוחנית כמוך..."

הולדן אמר שהדבר שהכי מלהיב אותו בקריאה זה ספר שכשאתה מסיים לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכל לתת לו צלצול כל פעם שמתחשק לך. במקרה הזה אני לא בטוח כמה הייתי מעוניין להתקשר לסלינג'ר, אבל את הולדן אהבתי, התחברתי אליו והזדהתי איתו ואליו כן רציתי לצלצל כשסיימתי לקרוא. אהבתי מאוד את הכנות הבלתי מתפשרת שלו שעומדת עירומה אל מול העולם, אל מול המבוגרים והזיוף שנשפך מהם, טיפה אחרי טיפה, כמו המיץ שמצטבר בתחתית של שקית זבל. ויותר אהבתי את הרגישות שלו כלפי אנשים שהוא פגש במהלך שלושת הימים שלו בניו יורק, מאחורי הארשת המדוכאת שלו, האדישה, השנאה והניכור יש בו צד רחום ורגיש, הוא גם מתחשב ומאוד חשוב לו שלא לפגוע באחרים וזה בא לידי ביטוי בסיפור כמה פעמים.

“יש דברים שהם צריכים להישאר כמו שהם, שאפשר יהיה לתקוע אותם באחד מארונות-הזכוכית הגדולים האלה ופשוט לעזוב אותם במנוחה…”

הולדן מדבר על הילדות ועל הכמיהה להישאר ילד ולא לעשות את המעבר הנתעב והמדכא הזה לעולמם המנוכר והאנוכי של המבוגרים, ממנו הוא כל כך סולד. הוא חוזר כמה פעמים על משפט מהשיר "הולך בשדה השיפון" מאת רוברט ברנס. רק שהוא, בטעות, מחליף מילה אחת במשפט ובמקום "אם אדם פוגש אדם בשדה השיפון" הולדן אומר "אם אדם תופס אדם…” הולדן מציין שהחלום שלו זה להסתובב בשדה השיפון איפה שמשחקים ילדים קטנים ואין אף מבוגר אחד, חוץ ממנו כמובן, והוא עומד בקצה של צוק והמטרה שלו היא לתפוס את הילדים שרצים לפני שהם נופלים, נופלים אל עולם המבוגרים, הוא רוצה להיות התפסן בשדה השיפון.

יש רגעים משעממים, לא הרבה, ועדיין, אותם רגעים מתגמדים ונשכחים בעיקר בזכות דמותו של הולדן הנער המתבגר הקלאסי שמורד במוסכמות. הספר בהחלט תפס מקום ברשימה של יצירות ספרותיות שאסור לפספס. פעם שניה שאני קורא את הספר, לא זכרתי הרבה ממנו מאז, כל מה שזכרתי היה את דמותו של הולדן ושמשהו בו תפס אותי, הוא ליווה אותי הרבה אחרי ואני שמח שקראתי את הספר שוב והצטרפתי אליו מחדש אל שלושת הימים שהעביר בניו יורק, הוא בהחלט דמות בלתי נשכחת.

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על התפסן בשדה השיפון - מהדורה מחודשת - 6 הנבחרים #