ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - מהדורה מחודשת - 6 הנבחרים # מאת ג'.ד. סלינג'ר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 3 באוקטובר, 2020
ע"י Rasta


גיבור הספר הוא נער בן 16, הולדן קולפילד, שלימודים הם לא ממש הצדק החזק שלו. הסיפור מתרחש בניו יורק, לאחר שהחליט לעזוב את בית הספר בשבת בלילה, בשלושת הימים הבאים שלפני חופשת חג המולד.

אפשר לחשוב שהולדן הוא מיזנתרופ גדול, ואולי זה נכון לרמה מסוימת, הוא בהחלט יכל בכמה דק של שיחה עם בן אדם למצוא בו הרגלים שהוא ישנא ומספיק סיבות טובות לתעב אותו, ובכל זאת אני חושב שמעל הכל הוא פשוט שונא את מה שעולם המבוגרים מייצג, והוא עצמו בסהכ נער צעיר מבולבל שמחפש את עצמו במציאות זרה. לטענתו אנשים, בעיקר מבוגרים, אף פעם לא שמים לב, באמת, לשום דבר, רק כשמתחשק להם או כדי לעשות רושם ואם יש סיכוי שהם ירוויחו משהו מהעניין. עולם של חיוכים מזויפים, של אינטרסים, של צביעות וסנוביות, עולם בו התמימות מתה.

"בין השאר תגלה שאינך הראשון שהתנהגותם של בני-האדם עוררה בו מבוכה, פחד ואפילו סלידה. הרבה אנשים סבלו ממצוקה נפשית ורוחנית כמוך..."

הולדן אמר שהדבר שהכי מלהיב אותו בקריאה זה ספר שכשאתה מסיים לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכל לתת לו צלצול כל פעם שמתחשק לך. במקרה הזה אני לא בטוח כמה הייתי מעוניין להתקשר לסלינג'ר, אבל את הולדן אהבתי, התחברתי אליו והזדהתי איתו ואליו כן רציתי לצלצל כשסיימתי לקרוא. אהבתי מאוד את הכנות הבלתי מתפשרת שלו שעומדת עירומה אל מול העולם, אל מול המבוגרים והזיוף שנשפך מהם, טיפה אחרי טיפה, כמו המיץ שמצטבר בתחתית של שקית זבל. ויותר אהבתי את הרגישות שלו כלפי אנשים שהוא פגש במהלך שלושת הימים שלו בניו יורק, מאחורי הארשת המדוכאת שלו, האדישה, השנאה והניכור יש בו צד רחום ורגיש, הוא גם מתחשב ומאוד חשוב לו שלא לפגוע באחרים וזה בא לידי ביטוי בסיפור כמה פעמים.

“יש דברים שהם צריכים להישאר כמו שהם, שאפשר יהיה לתקוע אותם באחד מארונות-הזכוכית הגדולים האלה ופשוט לעזוב אותם במנוחה…”

הולדן מדבר על הילדות ועל הכמיהה להישאר ילד ולא לעשות את המעבר הנתעב והמדכא הזה לעולמם המנוכר והאנוכי של המבוגרים, ממנו הוא כל כך סולד. הוא חוזר כמה פעמים על משפט מהשיר "הולך בשדה השיפון" מאת רוברט ברנס. רק שהוא, בטעות, מחליף מילה אחת במשפט ובמקום "אם אדם פוגש אדם בשדה השיפון" הולדן אומר "אם אדם תופס אדם…” הולדן מציין שהחלום שלו זה להסתובב בשדה השיפון איפה שמשחקים ילדים קטנים ואין אף מבוגר אחד, חוץ ממנו כמובן, והוא עומד בקצה של צוק והמטרה שלו היא לתפוס את הילדים שרצים לפני שהם נופלים, נופלים אל עולם המבוגרים, הוא רוצה להיות התפסן בשדה השיפון.

יש רגעים משעממים, לא הרבה, ועדיין, אותם רגעים מתגמדים ונשכחים בעיקר בזכות דמותו של הולדן הנער המתבגר הקלאסי שמורד במוסכמות. הספר בהחלט תפס מקום ברשימה של יצירות ספרותיות שאסור לפספס. פעם שניה שאני קורא את הספר, לא זכרתי הרבה ממנו מאז, כל מה שזכרתי היה את דמותו של הולדן ושמשהו בו תפס אותי, הוא ליווה אותי הרבה אחרי ואני שמח שקראתי את הספר שוב והצטרפתי אליו מחדש אל שלושת הימים שהעביר בניו יורק, הוא בהחלט דמות בלתי נשכחת.
41 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מורי (לפני 5 שנים)
עזוב, פאלפ. לא בשבילך.
Rasta (לפני 5 שנים)
תודה רץ.
רץ (לפני 5 שנים)
ביקורת נפלאה
Rasta (לפני 5 שנים)
תודה רבה פאלפ, אשמח לשמוע את דעתך כשתסיים.
Pulp_Fiction (לפני 5 שנים)
ניסיתי מזמן ולא זרם לי בכלל. שכנעת לנסות שוב וכך אעשה.
ביקורת נהדרת.
Rasta (לפני 5 שנים)
שש שנים זה המון המון.
Rasta (לפני 5 שנים)
עוד לא קראתי את אל תיגע בזמיר, זה בטח יקרה.
אחרי שסיימתי את "זכרונותיה של גיישה" חשבתי על הספר הבא ומסיבה מסוימת החלטתי לקרוא את התפסן, אני שמח שקראתי אותו שוב. כן, למה לא :)
תודה פרפר.
מורי (לפני 5 שנים)
פרפר, ראסטה ינוקא ושש שנים זה המון עבורו.
פרפר צהוב (לפני 5 שנים)
הספר הזה לא ממש דיבר אלי. זה היה עוד ספר שלומדים בתיכון מחוסר ברירה.
"אל תגע בזמיר", לעומת זאת, היה מקסים אז, ומקווה שיהיה מקסים גם היום, אם אחליט לקרוא בו שוב.

Rasta, לקרוא את אותו הספר פעמיים בתוך שש שנים?!
Rasta (לפני 5 שנים)
תודה אורן.
אורן (לפני 5 שנים)
אתה בחור מוכשר, אתה
Rasta (לפני 5 שנים)
תודה פייפר.
Rasta (לפני 5 שנים)
תודה יוסף.
Rasta (לפני 5 שנים)
מחכה לסקירה שלך סקאוט, תודה.
יוֹסֵף (לפני 5 שנים)
תודה על הסקירה. אני מתלבט כי לא קראתי בצעירותי, ואני בספק אם אתרשם ממנו כיום.
סקאוט (לפני 5 שנים)
יש לי בבית.
אתן לו צ'אנס.
סקירה יפה מאוד, ראסטה.
ניכר שהולדן השפיע עליך.
(לפני 5 שנים)
אוברייטד זה אנדרסטייטמנט.
מורי (לפני 5 שנים)
אני הייתי שמח לו היו עוד נחשפים לנפלאות הספר הזה. מעטים כמותו.
Hill (לפני 5 שנים)
זק, אתה כל כך צודק בנוגע לכך שהספר הוא אובר רייטד.
Rasta (לפני 5 שנים)
תודה Tamas, ספר מתאים לגיל בגרות אבל לדעתי ספר שכדאי לקרוא ולא משנה באיזה שלב אנחנו בחיים.
זאת סצנת החתונה מהסרט כן.
Rasta (לפני 5 שנים)
תודה זק, מקבל את דעתך וזה בסדר.
Tamas (לפני 5 שנים)
יפה כתבת. לא קראתי, ותוהה כעת מהסקירה אם זה ספר המתאים יותר לגיל הבגרות.
אגב, נשמע שיש לגיבור סוג של "מגרש חיים"- ביטלג'וס. (אם אני לא טועה זו תמונה מהסרט?)
זאבי קציר (לפני 5 שנים)
ראסטה, סקירה מעולה, תודה לך.
לצערי מדובר באחד הספרים הכי אובר רייטד ומשעממים שקראתי בחיי... אמרו לי כבר שמדובר בספר מהפכני לתקופתו, חשוב וכו׳... יכול להיות אבל אני נשאר בדעתי...
Rasta (לפני 5 שנים)
תודה יעל.
Rasta (לפני 5 שנים)
ברור שאפשר להלביש את הביקורת עליו ועל אלף ואחד אנשים נוספים, זה בדיוק העניין, רק שבמקרה של צ'פמן זה נגמר ברצח, אמרנו פסיכופת... ואל תשכח שמדובר בפנאט דתי שהיה מוכן להרוג לא רק בשם הצביעות אלא גם בשם אלוהים.

yaelhar (לפני 5 שנים)
ביקורת טובה על ספר שלא השאיר בי רושם רב (אולי כי קראתי ממש מזמן).
Rasta (לפני 5 שנים)
היו גם מעט חלקים ששעממו אותי קצת, בעיקר בפרקים הראשונים, אבל הספר קצר והם עברו ומהר מאוד ומהרגע שהגיע לניו יורק הספר שמר על אחידות ועניין, עד החלק האחרון של הספר כשהולדן מתגנב לביתו ופוגש בפיבי - הפרקים האחרונים היו הטובים ביותר בעיניי.
תודה ראובן.
קריטי (לפני 5 שנים)
רגע אחד, צ'פמן?
למה להעליב את מארק צ'פמן? הוא היה אדם תמים שיצא נגד עולם של חיוכים מזויפים, של אינטרסים, של צביעות וסנוביות, עולם בו התמימות מתה. הוא שנא ובצדק את ג'ון לנון שנחשב לגיבור מעמד הפועלים ובעצם היה נובוריש עשיר וצבוע.
בקשר למשפט האחרון - לא אני אמרתי, תקראו כאן: https://www.maariv.co.il/journalists/Article-792952
למארק צ'פמן הייתה כנות בלתי מתפשרת העומדת עירומה אל מול העולם, הוא והאקדח שלו... טוב, הבנתם את הרעיון, כל מה שהביקורת אומרת על הולדן אפשר לומר על צ'פמן, וכנראה שזה בדיוק מה שהוא חשב על עצמו.
(רק שיהיה ברור, גם לדעתי צ'פמן היה פסיכי ורוצח)

Rasta (לפני 5 שנים)
תודה רבה בת קול.
Rasta (לפני 5 שנים)
מרק צ'פמן היה פסיכופת שהרבה דברים הפריעו לו בגון לנון, בעיקר נושא של שלילת האלוהים וגן עדן. מי יודע מה עבר עליו כשהחליט לרצוח אותו, יכל להיות שהספר שימש עבורו עוד תירוץ ויכל להיות שלא. שורה תחתונה היא שהוא עשה את זה והספר קיבל קידום תקשורתי ורכב על גל נוסף של פרסום.
מעין (לפני 5 שנים)
כתבת יפה, תודה ראסטה.
ראובן (לפני 5 שנים)
קריטי- זו חשיבה של בני עשרה,
ומתאימה לרוח הספר.
נער מרדני בעל ראיית עולם מסויימת.
היו חלקים בספר שנהניתי מאד מהם.

Rasta (לפני 5 שנים)
לחשוב שבפעם ראשונה שקראתי את הספר הייתי בן 20 ועוד חודשיים אני בן 26, הזמן טס והולדן נשאר איתי במשך כל הזמן שעבר, והנה אתמול התחלתי לקרוא את הספר בשנית וביקרתי בעולמו פעם נוספת והתחושות שעלו לא היו שונות, הן היו מוכרות ונעימות.
תודה על ההתייחסות היפה חני.
זרש קרש (לפני 5 שנים)
לא סגורה על זה שזה נכון, אבל כשאני אחזתי בספר וקראתי (כמתבגרת) נאמר לי שכשנשאל הרוצח של ג'ון לנון למה עשה זאת, אמר: "תקראו את התפסן בשדה השיפון ותבינו".
מצד שני, לך תתווכח עם טעם ספרותי של פסיכופתים
חני (לפני 5 שנים)
היי רסטה סקירה מדהימה להולדן שאני אוהבת.
אנחנו מתבגרים עם הדמויות
בלי שנשים לב וגם אנחנו
כבר לא ילדים וחיים
בעולם המבוגרים.
וכל אחד צריך לעשות
לו עולם נקי בתוכו.
בטוח אצלך יש חדר ענק שכזה.
קריטי (לפני 5 שנים)
למחשבות:
אני תומך בראסטה: ברווזים!
(דווקא)
מורי (לפני 5 שנים)
גם אני לא חושב שזו היתה בכיינות.
Rasta (לפני 5 שנים)
ברווזים ברווזים, לאן תלכו?!
תודה מחשבות.
Rasta (לפני 5 שנים)
היום, במיוחד היום, קריטי, קל מאוד להעליב אנשים בין אם אתה מנסה ובין אם לא, אנחנו לא רחוקים מהעולם הזה שאתה מתאר, בכל אופן אני לגמרי מעדיף שמישהו יגיד לי את דעתו האמיתית גם אם היא לא תמצא חן בעיניי, אני אדע להתמודד עם האמת.

התמימות לא חייבת להיעלם לגמרי, גם אחרי ש"מצאנו" את עצמנו, והיא גם לא דבר רע כל כך, בטח לא כמו שאתה מציג אותה, אני קצת מרחם על אנשים שאיבדו אותה לגמרי, אחרת מה נשאר? בדיוק החברה שהולדן מתאר, המציאות הזאת קיימת, היא הצד האחר של המטבע. בכיינות? לא.
מורי (לפני 5 שנים)
קריטי, רק דגים מתים שוחים עם הזרם. כך צריך לומר בכל מקרה, ספר נפלא. שאר ספריו של סלינג'ר בלתי נסבלים.
מורי (לפני 5 שנים)
חיי השקר של המבוגרים, אה? אהבתי מאוד מה שכתבת, התחברתי מאוד להולדן ושמחתי מאוד שלא הזכרת את הברווזים.
קריטי (לפני 5 שנים)
נו, טוב, לפעמים צריך לשחות נגד הזרם...
(מי לעזאזל אמר שדגים מתים שוחים רק עם הזרם?)
זה לא שהספר רע, אולי קצת משעמם, זאת הבכיינות האינסופית הזאת והקשקשת על כך שזה "עולם של חיוכים מזויפים, של אינטרסים, של צביעות וסנוביות, עולם בו התמימות מתה."
מישהו מהמורדים החברתיים הגדולים שאוהבים את הספר הזה זוכר שצביעות היא השמן על גלגלי החברה? מה אתם רוצים, עולם שבו כולם אומרים לכולם את דעתם האמיתית ומעליבים אותם? בעולם כזה כל מי שמכיר את הולדן היה אומר לו 'בוא הנה, ילד, למה אתה לא בבית הספר בשעות כאלה?' ומוריד לו סטירה.
הולדן נער צעיר ומבולבל שמחפש את עצמו? - הרי ברגע שהוא ימצא את עצמו זה יהיה בדיוק הרגע בו התמימות תמות, במיוחד משום שתמימות היא רק תרכובת של בורות ואהבליות.
אני מכבד מאוד את סלינג'ר, האיש הצליח לכתוב את התנ"ך של המיזנטרופים, וגם של הסנובים שמביטים בסנוביות על מי שלא אוהב את הספר נגד הסנוביות, ובכלל של כל מי שתמיד מוכן להאשים את כל העולם בזה שהוא עצמו לא מרוצה מעצמו.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ