ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 22 ביוני, 2016
ע"י נדב גרשון
ע"י נדב גרשון
הסיפור חזק, אבל הרבה מהדמויות הפריעו לי. התיאורים שהפכו את פסח לסוג של רשע מופגן, או אלה שנתנו לאסף יכולות תקשורת על-טבעיות פגעו והזיקו לאיכות של הספר. בעיקר, אני מתקשה להאמין שאפשר להחלים משנים של הירואין בזמן כ"כ קצר. למעשה, בתור קונטרה ליתר הספר, החלק האחרון, הלא נעים, עם האלימות והחלפת טיטולים, זה גם שהמסע נגמר בו הופך להכי דחוס וגרוסמן מנסה לברוח ממנו כדי לא להסתבך עם החלק הפנטזי הזה שנערה בת 16 יכולה להצליח במה שמוסד גמילה נכשל בו. אולי הצורך לגמור ולסגור את הסיפור במקום להשאיר אותו לקורא היא מה שחסר לי.
אולי הביקורת שלי נטועה בכך שראיתי קודם את הסרט. ההבדל אולי הכי משמעותי בין השניים הוא הדמות של פסח, שהופכת מקריקטורה לדמות מורכבת, שמצליחה לאורך קטעים רבים בסרט לתהות אם לפסח באמת לא אכפת מהנערים, מהכישרון שלהם, או מה המניעים שלו. הסונטה ממוצרט שהוא מנגן בפעם הראשונה שתמר נכנסת למשרד שלו והגישה הלא-אלימה בכלל כבר תופסת אותנו לא מוכנים.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מירב לנדאו
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
מצדיעה לך שקראת את הספר אחרי שראית את הסרט
הסרט פשוט בכמה רמות פחות טוב מהספר לדעתי.
למזלי ולמזל אבי קראנו את הספר לפני . אמא ואח שלי לא מוכנים לשמוע על לקרוא את הספר אחרי שהם ראו את הסרט. הדמות של פסח בספר היא בלתי נשכחת הוא הופיע לי פעמיים בחלומות, הוא כל כך עוצמתי בספר, ובסרט כל כך אנמי... |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
שניהם טובים, הספר והסרט. הספר מקסים במיוחד.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
