האם "היהדות" היא בבחינת תרבות באותו המובן שיצירות הרוח של כל שאר העמים או הדתות הן תרבויות?
שאלת מהותה ותכניה של התרבות היהודית (העברית? הישראלית?) ניצבת במוקד סדר-היום הרוחני של עמנו בזמן הזה. ה
אמנם התפתחה תרבות עצמית המאחדת את כל פלגי העם היהודי, מייחדת אותו, שומרת על רציפות זהותו ועם זאת פתוחה למרחב היצירה האנושית, האוניברסלית של המודרנה?
מהם ערכיה ותכניה הרוחניים של תרבות זו? כיצד היא נמסרת מדור לדור? כיצד היא מתחדשת ומתפתחת?

בספרו זה דן הפרופסור אליעזר שביד בשלבי התפתחות הסוגייה כפי שנפרשה בכתיבתם ובתורותיהם של הוגי-הדעות בעלי-ההשפעה בתנועות הרוחניות העיקריות שקמו בעמנו מראשית תקופת ההשכלה עד היום. הוא מציע את הדגמים העיוניים השונים ואת השיקולים הערכיים שביסודם, מתאר את ריקעם ואת ליבטי הגשמתם ומצביע על השפעתם במציאות של זמננו, ומציין אותם כמקורות להמשך יצירה בעלת חיים ומתחדשת.

שם הספר
היהדות והתרבות החילונית - פרקי עיון בהגות היהודית של המאה העשרים
ספר מחזור הזמנים - משמעותם של חגי ישראל
היהודי הבודד והיהדות
מולדת וארץ יעודה
להגיד כי ישר-ה' - הצדקת אלוהים במחשבת ישראל מתקופת המקרא ועד שפינוזה