ביקורת ספרותית על מישהו לרוץ אִתו (איתו) מאת דויד גרוסמן
ספר טוב

---

ספר יפה, מותח, ירושלמי, יפה לבני הנעורים ולא רק.
אסף הוא נער בן שש-עשרה שבמסגרת עבודתו בחופש הגדול הוא מקבל על עצמו משימה לחפש את בעליה של כלבה שנמצאה משוטטת ברחובות ירושלים.

החיפוש אחר בעלי הכלבה, מביא את אסף למרכז עולם פשע אפל ורווי אלימות וגם לחיפוש מתמיד אחר נערה צעירה ומסתורית - תמר, היא בעלת הכלבה שמצוייה בתבוכת איומה ומסוכנת עד מאוד.

מאחר ומדובר בבני נוער, זה בהחלט ספר לבני הנעורים וחובה לציין כי דוד גרוסמן מתאר את עולם הנעורים בצורה כל כך מדוייקת ואמיתית, כאילו נער כותב.

כל האוירה והתפאורה של הסיפור בנוייה מרחובותיה ונופיה של ירושליים. גרוסמן החזיר אותי לניחוחות ילדןתי והתבגרותי בירושליים ועשה זאת ממש מצויין.

זהו ספר מותח למן ההתחלה ועד סיומו.

אז בכל זאת מדוע לתת לספר מצויין זה רק 4 כוכבים ולא חמישה? מאחר ויש בספר המון מלל, ממש יותר מדי. ההתחלה לפחות, לא כל כך ברורה ומעט טרחנית.

זהו ספר יפה ומומלץ לירושלמים, לבני הנעורים, לחובבי שרלוק הולמס ולכל השאר גם כן.

» ביקורות נוספות של גוטי
» ביקורות נוספות על מישהו לרוץ אִתו (איתו)