“#
ארלנדור הוא שמו של הבלש בספר הזה. הציצו בשמו הפרטי של הסופר ותבינו כמה קשה לקוראים ישראלים להגות ולזכור שמות איסלנדיים ועד כמה קל להתבלבל כשאתה קורא על מישהו שעשה משהו ואחרי מספר עמודים נוכח שאותו מישהו הוא בכלל מישהו אחר...

קשיש נמצא מת, "כשעל גופו סימני אלימות" כמו שאומרים אצלינו, בדירת-מרתף בה התגורר. הבלש מנסה למצוא את הרוצח ועולה על קן צרעות הכולל, טיפוסים מגעילים (מסתבר שגם באיסלנד אי אפשר להימלט מאלה), מחלות גנטיות, אלימות וסמים.

איסלנד היא מקום מסקרן ביותר: אי של קרח ושלג, שמשום מה יושב במאה ה-9 על ידי סקנדינביים וקלטים מסקוטלנד ואירלנד. אני אומרת "משום מה" כי מזג האוויר הקטלני לא נראה לי מזמין התיישבות. והתיישבות על הר געש פעיל (פה אולי הגזמתי קצת...) עוד פחות ידידותית למתיישב מאשר הקור. זאת כנראה הסיבה שאיסלנד מיושבת על ידי 358,000 בני אדם (הוספתי איזה אלפיים בהנחה שמאז נכתב הערך נולדו עוד כמה והגיעו עוד כמה מהגרים...) וכן שהמקום נחשב למדינה ההומוגנית בעולם. כל כך הומוגנית שאפשר לערוך עליה מחקרים גנטיים ולבדוק הנחות מדעיות שחלק מהן באות לידי ביטוי בספר הזה.

ספר שנותן לך מושג על מדינות הנמצאות מבחינתנו בצד האפל של הירח. אם התרגום היה קצת יותר איכותי, אפשר היה להינות מהספר יותר.
הסופר מתייחס ללאומיותו במידה של ענווה. אמירות כמו "פושע איסלנדי טיפוסי – נתפס מיד" (הרמז כמובן לאינטליגנצייה של הפושע) וירידות דומות על איסלנד ואיסלנדים, מרצפות את הספר. גישה שונה בהחלט מסיפורים אמריקאים בהם הגיבור מצמיד את כף ידו ללוח ליבו ושר את "הדגל זרוע הכוכבים"...”

“לא זוכר רומן שכתב סופר איסלנדי ומתנהל בעלילה מורכבת באי איסלנד. לא התאכזבתי ואפילו הופתעתי לטובה. מקווה שיתרגמו עוד רומנים של אותו כותב ובכלל של כותבים מאיסלנד.”

“שוב קור ועגמומיות קיומית, שוב חבורה של מפסידנים, שוב שמות שהחך הישראלי אינו מסוגל לעכלם. בקיצור - ספר מתח נוסף מן הצפון הרחוק.

הפעם - איסלנד. גופתו של קשיש מתגלה ועליה סימני אלימות. החקירה מתגלגלת אל העבר, שם נעוצים שורשי פשעי ההווה. לאט לאט מתגלים פרטים מן העבר שמעלים את השאלות הנוקבות - מי כאן הרע? מי כאן הטוב? מי הקרבן ומי הפושע?

מוקד הספר הוא הבירור הגנטי הנערך. ואין להתפלא על כך, איסלנד היא כעת אחד המרכזים העיקריים לחקר התורשה, בעיקר מפני שאוכלוסייתה הקטנה הומוגנית מאוד, ואפשר לתעד שינויים גנטיים ומחלות לאורך דורות ולתעד השתלשלות של גן פגום במשפחות. המידע המצטבר עלול להיות חשוף לשימוש פסול.”

“מה אני יודעת על איסלנד? לא הרבה, מסתבר. שיעורי הגיאוגרפיה אי שם בילדותי הותירו אותי עם רושם של ארץ קפואה וקרה (נו, אפילו קוראים לה ככה), אבל לא הרבה מעבר לזה. חוץ משם הבירה - רייקייווק. תנסו להגיד את זה. מחדשות העשור האחרון אי יודעת שיש שם הר געש ברמה כזו או אחרת של פעילות, ושאת שמו לא אתחיל לנסות להגות, ואפילו לא לכתוב. שובר שיניים. המוזיקה ששמעתי בנערותי סיפרה לי שאיסלנד הנפיקה מקרבה לפחות זמרת אחת מופרעת למדי, בעלת שם עולמי והוא bjork. נסו להגות אותו, אבל בזהירות עם השיניים שלכם כשאתם עושים את זה. ספרי הגנטיקה הפופולריים שיצא לי פה ושם לקרוא סיפרו לי שחוקרי גנטיקה מאוד אוהבים את איסלנד. זאת בשל היותה של אוכלוסיית האי תוצאה של מאות שנות הסתגרות ונישואים פנימיים. כמו היהודים, אבל במספר הרבה יותר קטן, ולכן תמהיל גנטי מרוכז יותר. למעשה איסלנד מורכבת מכמה משפחות בלבד וכל תושב איסלנדי יודע את אילן היוחסין שלו ואת הקשרים שמחברים אותו אל תושב אחר באי הקפוא הזה. מה אני יודעת על איסלנד? בעיקר מידע פיקנטי, מתברר.

ארנלדור אינדרידאסון (זהירות עם השיניים) חיבר ספר בלשים איסלנדי. מבחינת מזג האוויר ציפיתי לספר קפוא, אבל הוא היה יותר רטוב ובוצני. ואכן אווירת הבוץ המדכדכת שורה על הספר. ארלנדור הבלש/שוטר/חוקר הוא כמיטב המסורת של הסוגה, גרוש. אב לשני ילדים בוגרים שגורמים לו דאגות רבות. אחת מהן אפילו גורמת לו סיבוכי עבודה, שכן בתוך כדי הדין והדברים שיש לו עם אנשי העולם התחתון האיסלנדי ועם אסירים שונים הם נוטים להתרברב בהיכרותם האינטימית עד מאוד עם ביתו.

אבל לא די במזג אוויר ובדמותו של הבלש. יש צורך גם בעלילה. ארלנדור נקרא לחקור את מותו של זקן ערירי ובודד שנראה כי נרצח. או שלא. אף אחד לא ממש מכיר את הז"ל, ואלה שכן כנראה די מתחרטים על ההיכרות הזאת. לא ניכר שאוכלוסיית כדור הארץ הפסידה רבות מאובדנו, ובכל זאת ארלנדור ממשיך לחקור. תמונה של קבר קטן שנמצאת במכתבה של האיש המת מובילה את הבלש לחיפוש אחר פושעים נעדרים, ילדים שמתו בילדותם ממחלה קשה ומיסטורית, רופא אלכוהוליסט וקורבנות אונס. הפתרון, כפי שרומז שמו של הספר, נעוץ בגנטיקה הסבוכה המאפיינת את האי, ובמידע הגנטי הרב שנמצא במאגרים. אם תרצו - יש ידע השמור לאנושות לרעתה, ולא לטובתה.

זהו. ספר סביר פלוס. קצת מדכדך ובוצי באווירתו. כתוב גרוע, אם כי מקורות פנימיים מוסרים לי שרק מתורגם גרוע. כך או כך, זה לא משנה. עתיר שמות של אנשים ומקומות שלחיך הלבנטיני שלי קשה להגות. פיענוח העלילה היה גם הוא קצת פושר מבחינתי. נראה לי שאני אחזור להאזין לביורק, ואשאיר את הבלשים האיסלנדים במקומם על המדף.”