ביקורת ספרותית על הברלינאי האחרון מאת יורם קניוק
ספר טוב

---

צר לי על יורם קניוק,כבר ממבט על שם הספר,
אני חשה רחמים כלפיו, בנסיונו לחוש את הדופק של העם הגרמני לאחר השואה, מנסה למצוא מצפון גרמני דרך מצפונו היהודי.
אלא, שהוא מוצא גרמנים שחשים געגוע לימי התום ההיטלראי; למדים, לסמלים, למגפיים המבריקים, לגאווה הלאומית המתחדשת, לכוח.
קניוק מחפש את אותם הילדים שלוו את חבריהם לכיתה במבטיהם דרך חלונותיהם המבהיקים, בעוד אלה, היהודים, צועדים בסך "עדויים" בטלאים צהובים ובמבטי אימה ופחד. הוא נוטה לשכוח שעבור הגרמנים היינו ואולי גם עודנו בבחינת אותו מקק שאנו זורקים לעברו נעל - האם אנו חשים רחמים כלפיו? עבורם יהודי אינו שווה ל"אדם" ובודאי אינו שווה ל"גרמני" ולעולם לא ישווה לו.

קניוק בא חשבון עם הגרמנים, אך מנקודת מבט מלאה ברגשי נחיתות. ולא יעזור לו שהיה פלמ"חניק, כלום לא יעזור.
הוא מביט ביחסי אהבה כלפי רולף עדן, אותו חבר לנשק שחזר לגרמניה והפך למעין יו הפנר נוסח גרמניה, ש"דופק" כמה שיותר גרמניות צעירות. ובאהבה ואף חמלה על הילדה שרם, בתו של הנאצי אלברט שפר, ששיחקה בילדותה עם ילדי מרטין בורמן וגבלס וזוכרת ילדות נהדרת.
הוא אינו מוכן לקבל את העובדה שאביו, יליד גרמניה, לעולם לא יהיה שווה מעמד או ערך לשכניו. לא רק שהגרמנים אותם הוא פוגש אינם חשים בושה או חרטה על מעללי עמם, אלא אפילו זועמים בכל פעם שהשואה מוזכרת. החומה הברלינאית שהייתה מעין עונש, עבור הגרמנים זה היה עונש חמור מדי ולא ראוי.

הוא חש כלפי הגרמנים יחסי אהבה שנאה ואילו הם, מחזירים לו - ריחוק, זרות. רק בקרב מתי מעט ואנרכיסטים משונים, הוא מוצא מעט שלוה.

הסופר קניוק יוצא למסע ברחבי גרמניה בכדי למצוא גרמניה אחרת, בא לבחון את ברלין מנקודת מוצא עילית, פוגש גרמנים שמתייחסים אליו כ"יהודי". ממש כפי שהתייחסו לגדולי הספרות הגרמנית בלילות המדורות הענקיות שם שרפו את כתביהם ותרבותם ה.... יהודית.

זהו בעיקר ספר עצוב, כי דרכו ניתן להבין שמה שהיה הוא שיהיה והעולם כמנהגו נוהג.

» ביקורות נוספות של גוטי
» ביקורות נוספות על הברלינאי האחרון