מארק חלאסקו, ג'יימס דין הפולני, כותב שני סיפורים על צעיר פולני שנקלע לארץ ישראל של סוף שנות החמישים. זה כשלעצמו מרתק ומעניין מאוד. ראשית, מה עושה אינטלקטואל פולני צעיר ולא יהודי בתל-אביב של שנות החמישים. שנית, כיצד נראית ארץ ישראל או תל-אביב של אותם ימים בעיני זר לחלוטין.
אז חלאסקו מתאר את תל-אביב מהחצר האחורית שלה ואת הארץ גם כן מנקודת ראותם של העולים החדשים או הזרים שזה מקרוב באו.
תל-אביב של חלאסקו רווית עוני ואלימות, הוא מתגורר בגאולה פינת אלנבי או בצריף רעוע בהרצליה על הים, הרחק מהעושר של הבתים הפרטיים. הוא מתאר צעיר שמנסה להרוויח מעט כסף בדרכים לא מאוד הגונות כאשר הוא מצוי בלב החברה הפולנית הענייה של תל-אביב דאז אותה הוא מכנה "שיקאגו של ניצולי השואה".
חלאסקו מתאר את סיפוריו בסביבה שנתונה בחמסינים בלתי נגמרים ובאבטלה וחוסר כל, דבר שלא מפריע לו כלל לתאר את ישראל באהבה אין סופית, לנופים, לחופש, לאנשים שסביבו. "אהבתי את הארץ הזו מבלי שידעתי. ואף פעם לא אפסיק לאהוב אותה...אני מאמין ששם נמצא אלוהים ושהוא אף פעם לא עזב את המקום הזה."
בעיניו התיירים העשירים מניו-יורק הם צעקניים ומעיקים בעוד ה"צברים" האידיאליסטיים היו "נשים וגברים יפי תואר, אתלטיים,רציניים וצנועים והם עבדו קשה, ידעו להשתעשע כמו ילדים ומתו בשקט בכל הגבולות של ישראל".
אך אם אני מתייחסת לסיפור בלבד, הרי שמדובר בספר שמתאר את עולם התחתון של אותה תקופה, עולם של הזונות והסרסורים, עולם אפל רווי אלכוהול ואלימות, רמאות וקומבינות.
הספר מעניין ונקרא בקלות רבה למרות שהעלילות מתבהרות רק בסוף. מצד אחד זהו מסמך הסטורי מרתק שמתאר את האווירה של ראשית המדינה לאו דווקא מהמחוזות המרנינים שלה וזה מאוד יפה. ומצד שני יש בו בספר תיאורים של אלימות ופשע שעבורי זה היה מעט מרתיע.
סך הכל ספר טוב, מעניין ומומלץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
