ביקורת ספרותית על שבועת ה"אדרה" - צייר: אבי כץ מאת דורית אורגד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 2 ביוני, 2016
ע"י מסמר עקרב


"אהה... אבל זה ספר ילדים," כך הגיב הקורא האחרון שהמלצתי לו על הספר, אדם מבוגר ומהוגן, כשהוא תולה בי מבט טמום מבע, משתהה ומשתאה. ואכן, באתר של הוצאת הקיבוץ המאוחד, בה ראה הספר אור, נכתב כי הוא מיועד לגילאי 10-15. כמה שהשיוך הזה חוטא לספר. אני חושב שקוראים מבוגרים רבים עשויים למצוא בספר עניין, טעם והנאה, כפי שאני מצאתי בו. אם הסקירה שלי תביא אתכם לקרוא את הספר הנפלא הזה, שפשוט שבה אותי בקסמיו, דייני.

חלקו הראשון של הספר מתאר את אורח חייהם של יהודי אתיופיה בארץ הולדתם ואת מערכת יחסיהם הטעונה עם האמהרים הנוצרים. "מדוע אונה לנו גורל כזה, להיות מופקרים לאיומים ולסכנות מצד האמהרים? איך זה שדווקא בנו, בני ביתא ישראל, דבק הכינוי בודא – אוכל אדם? אני בטוח שהאמהרים אומנם מאמינים שאנחנו בעלי זנבות...". וגם – "בכל לילה נתפסים פלאשים שמנסים להבריח את הגבול לסודן. אמור לי, מה כל כך רע לכם כאן, שאתם מתרוצצים בלילות כצבועים מוכי שגעון? אתיופיה כבר לא טובה בשבילם והם רוצים רק דבר אחד – מדינת ישראל".

חלקו השני של הספר מתאר את מסע עלייתה של משפחה מבני העדה לארץ, על כל הקשיים הטמונים בו, החל ממחלות ומגפות, דרך התקפות של זאבים, וכלה בפורענויות אנושיות קשות בדמות שודדים שמסתערים על העולים בגבול סודן, בוזזים את רכושם הדל ואף חוטפים אותם ומוכרים אותם כעבדים. הסופרת אינה מגיעה לשלב של תיאור חייהם של העולים החדשים בארץ, אך היא מצליחה לשלב בעלילה, אשר לב לבה הוא תיאור העלייה עצמה, גם קורטוב מקשיי ההתאקלמות של העולים בארץ, מן האפליה והגזענות שלעתים קרובות קידמו את פניהם. אמבאו, חברו הטוב של ממו, הגיבור המספר, התאבד במהלך שירותו הצבאי, והתיאור של הסצנה הזאת בעלילה גרם לי לצמרמורת פיזית. "בעודם זועקים ובוכים יצאו בני משפחתו של אמבאו במחול המוות, ואני הצטרפתי אליהם. בכל כוחי חוללתי, עד לטשטוש חושים. עולם ומלואו נשכח ממני ונותרה רק הסחרחורת שנסתחררה בראשי".

הספר פרי עטה של דורית אורגד, שאיננה ממוצא אתיופי. חשוב לי להדגיש זאת, כיוון שלדעתי הסופרת צלחה את המבחן הקשה ביותר שניצב בפניה, הלוא הוא מבחן האותנטיות. הספר, שנכתב בגוף ראשון, שומר על רמה גבוהה מאוד של אמינות, וזה הישג ראוי לציון. מחקר יסודי שעורך סופר מבחוץ איננו מהווה ערובה לתיאור אותנטי של רוח הדברים. נהפוך הוא, קצר מאוד הוא המרחק בין תיאור אמין ומהימן של ההווי והפולקלור הפנימיים, במקרה הזה של יהודי אתיופיה, לבין תיאור שתפור בטלאים גסים, קר ומנוכר, גם אם הוא מדויק מבחינה עובדתית. הסופרת שוזרת בספר שלל מילים באמהרית, לרבות ביטויים ושמות של חגים ומאכלים (מעוררי תיאבון, אם יורשה לי). היא עושה זאת בחן רב, באופן שמשתלב בעלילה באופן חלק וטבעי. הסופרת הולכת על החבל הדק הזה במיומנות של אקרובט מנוסה, שומרת על אותנטיות כובשת ומקפידה לא ליפול במלכודת המלאכותיות המעושה.

את הספר מעטרים איוריו המקסימים של אבי כץ, מעשה ידי אמן. הציורים הם בשחור לבן והם משתרעים על פני עמודים שלמים, מיטיבים להביע סצנות חשובות בעלילה, לרבות דקויות כהבעות פניהן של הדמויות.

הספר ראה אור ב- 1988, אחרי הסנונית הראשונה של מבצע משה (1984) ולפני מבצע שלמה (1991) שהיה בהיקף נרחב בהרבה. מפליא בעיניי כיצד הספר היפה הזה עומד במבחן הזמן ושומר על אותנטיות גם לאחר שני עשורים. העלייה המבורכת של יהודי אתיופיה לארץ נמשכת גם בשנים האחרונות, טיפין טיפין אמנם, אך בקצב עקבי ורצוף. עפ"י נתוני משרד הקליטה, בשנת 2014 עלו מאתיופיה כ-100 יהודים, ובשנת 2015 כ- 150. עלילת הרומן, שהתרחשה באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, יכולה הייתה להתרחש, בתיקונים קלים, אף בימינו אנו.

אז אם חשקה נפשכם ברומן שמשלב סיפור הרפתקאות מרתק, שופך אור על חייהם של יהודי אתיופיה בארץ הולדתם, מדגיש את התמדתם ביהדותם גם בזמנים קשים ומביא את סיפור עלייתם המפרך לארץ, ספר שמקרין ציונות נלהבת וכתוב מנקודת מבט של נער שמשדרת תום נעורים – זה הספר בשבילכם. כן, גם (ואולי בעיקר) אם אינכם זאטוטים זבי חוטם בני עשר להם יועד הספר במקור.
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
שרון מוזס - זה כמו שתגידי עכשיו שהאשכנזים הם לא באמת יהודים כי יש להם עור לבן מדי
שרון מוזס (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אתיופים - הרבה מתוכם לא יהודים בכלל שזה ממש בעיה לדעת אם יש שם יהודים וגם בגלל הצבע שלהם יש חשד שהם לא יהודים בכלל
אפרתי (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, צב.
צב השעה (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
שונרא ומסר"ב, דווקא הייתה משעשעת מאוד המריבה שלכם... בעניין עצמו אפרתי כתבה דברים מאוד נכונים וגם הטביעה מושג חדש ומוצלח.
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
היום כבר יום ראשון אז אפסנתי את המילים של שבת. ואף על פי כן, הבחנתי כי נשתכח מדבריך הביטוי 'אחד בפה ואחד בלב׳. וכי למה זה מקומו נפקד?
מאידך, מבלי משים התגנבה לה לדבריך המילה ׳וואלה׳.
בחייאת מסר״ב, אתה קולט שאשכרה השתמשת במילה עממית? אין, אין עליך, כפרת נשמות.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
רק טיפה'לה צבוע? וואלה, יצאתי ממך בזול... עוד היית יכולה להטיח בי - אין תוכו כברו, פיו ולבו אינם שווים, אומר דברים בלב ולב, בעל לשון חלקות ובנוסף לכל גם סנוב יהיר שמשתמש בביטויים של בית מרקחת. בקיצור, גועל נפש של בן אדם שצריך להוציא לו את כל הרוח מהמפרשים. כלומר, מהבלונים :-)
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
עד שכבר היו פה ניצנים של מריבה הם נבלו וכמשו כאילו לא היו. באמת! לא יפה ככה.
(אז סיכמנו שאתה פטרוני, מתנשא, גזען הפוך וטיפה׳לה צבוע , כן?)
אפרתי (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
בזאת אני נוטלת את ההמצאה שלי למשרד הפטנטים ורושמת את המונח "גזענות הפוכה" כקניין רוחני שלי. ואם זשל"ב יגיד שמישהו אחר המציא את זה לפני, תגידו לו שלא.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אפרתי ושונרא, לא נותר לי אלא להצטרף לדעתכן. צודקות.
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אפשר פשוט לומר שכל עליה באשר היא עליה הינה מבורכת מעצם תרומתה לחיזוק הרוב היהודי בארצנו.
ועם זאת, לא צריך להצניע את העובדה שלכל עליה יש את הבעיות ותופעות הלוואי שלה, קטנות או גדולות.
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
שוד ושבר! חמאס! עכשיו משווים את העליה מאתיופיה לסוהא ערפאת? (אוי, כמה שהיא מכוערת. וגם גנבת לא קטנה.)
צודקת אפרתי בהגדרתה ובמילותיה. הגזענות שאני מתכוונת אליה היא כנראה גזענות הפוכה.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
שונרא, כפי שכתבתי, אני אחראי לדבריי, ולדבריי בלבד, בטח ובטח שלא לדבריהם של נבחרי העם. העלייה היהודית ממדינות אחרות מבורכת בעיניי בדיוק באותה המידה של העלייה האתיופית. מסכים אתך כי מי שמרעיף דברי שבח והלל על העלייה האתיופית מן השפה ולחוץ, עודו נמנע מלתת סופרלטיבים כאלו על בני עליות אחרות, חוטא בחטא הפטרונות וההתנשאות, ואולי בהפוך על הפוך, גם בגזענות קלה.
אפרתי (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
ישנה תופעה המכונה בפי "גזענות הפוכה", שגורמת לאנשים מהמיין סטרים להחמיא לאחר, שמא יחשדו חלילה בגזענות. ואז הם חוטאים לאמת (מסמר זה לא אתה, כי אתה הגון וישר!!! אבל אחרים לא!!!) והגזענות ההפוכה מעצבנת, כי היא באמת באה מעמדה של התנשאות וניסיון ללכת לקצה השני. הכתבים הכתירו תמיד את סוהא ערפאת בתור "אלגנטית" ו"מתלבשת נהדר" ו"אשה יפה", למרות שהיא הייתה מכוערת והתלבשה בחוסר טעם. אבל ככה העיתונאים הרגישו שהם נותנים כבוד לערבים. מקרה סוהא הפך בעיני למקרה מפתח של "גזענות הפוכה".
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
מה, אז עכשיו אני צריכה להצטדק ולציין שאני ״דווקא״ אוהבת אתיופים? ממש לא. זאת דווקא תהיה פטרונות והתנשאות.
יש גם עליה מצרפת. מדרום אפריקה. מארה״ב. מקנדה, מחבר העמים, כמובן, ומאיפה לא. אפילו מתימן. אבל רק לעליה מאתיופיה מדביקים את התארים מבורכת ונפלאה. האם היא מבורכת ונפלאה יותר מעליות אחרות? לא. אז תחשוב לבד מנין מגיע הצורך להכתיר אותה ככזאת.
וזה לא רק אתה. זה הנשיא (כל נשיא) וזה ראש הממשלה וזה שרים ונבחרי ציבור ומי לא. זו פטרונות והתנשאות. וכן, לדעתי גם גזענות קלה מתחבאת שם.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אפרתי, תודותיי. וההערה שלך על העלייה "הלבנה" מרוסיה מדויקת להפליא. ספר טוב שמטפל בנושא הכאוב ושהתייחסתי לכך בסקירה שכתבתי עליו הוא "בדידות מזהרת" של עמיחי שלו.
אפרתי (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת נהדרת וחשוב מאוד לקרוא ספרים כאלה. אין כמו ספרות לפתוח צוהר לעולמו של "האחר". והעליה מאתיופיה בהחלט נחשבת ל"אחרת". ואגב, רק אגב, האם העליה מרוסיה "הלבנה" אינה מלווה בסטריאוטיפים ודעות קדומות?
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
עמיר, תודותיי.
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
צודק המסמר.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
יעל, מי שמתייחס לדברים בבחינת אחד בפה ואחד בלב, מקרין לדעתי בנוסף על צביעות גם התנשאות ואולי אפילו גזענות. אבל מדוע ההכללה הזו? "ההתייחסות המילולית לעלייה מאתיופיה אינה תואמת את מה שמרגישים לגביהם." מאין לך מה האנשים (דגש על אנשים ברבים) מרגישים? את יכולה להתייחס לאדם ספציפי שמעשיו והתנהגותו אינם עולים בקנה אחד עם אמרותיו, אך אני חושב שההכללה של "ההתנהגות אינה תואמת את מה שמרגישים כלפיהם" אינה במקום. אני יודע אך ורק מה אני עצמי מרגיש, והסקירה הזו נכתבה מכל עומק הלב ואני עומד מאחורי כל מילה בה.
yaelhar (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
מסכימה איתך, שונרא. ההתייחסות המילולית לעלייה מאתיופייה אינה תואמת את מה שמרגישים לגביהם. זה באמת יוצר הרגשה של צביעות כרונית, אם כי לא חושבת שגזענות והתנשאות.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
טולי קורה מבין עינייך, חביבתי. דווקא בדברייך אני מוצא התנשאות, פטרונות ואפילו שמץ של גזענות (אבל לא צביעות, למען האמת). אינני אחראי על אמרותיהם של אחרים, וצריך להתייחס לכל מקרה לגופו. לטעמי, העלייה מאתיופיה היא מבורכת ונפלאה, בפירוש וללא בדל של שמץ של התנשאות, ואני מרשה לעצמי להכריז זאת בגאווה קבל עם וסימניה. וחתולה.
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
למה בכל פעם שמתייחסים לעליה מאתיופיה מציינים שהיא 'מבורכת', 'נפלאה' וכיו"ב?
איך שלא מסובבים את זה, יש בתארים האלו התנשאות, פטרונות ואולי אפילו שמץ של גזענות. וצריך לומר את זה - יש בהם גם צביעות.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אברהם יקר, תודה רבה על דבריך הנוגעים והמרגשים.
לפני שקראתי את הספר לא היה לי מושג עד כמה רבות היו הסכנות שארבו לעולים בכל צעד ושעל, והספר אכן מאיר נקודה כאובה זו באופן מצמרר.
למי שמעוניין לקרוא מעט על כך:
http://main.knesset.gov.il/About/Lexicon/Pages/yom_zik_Ethiopian.aspx
http://edu.gov.il/owlHeb/Yesodi/MiktzootVeTchumayLimud/holidays-and-special-days/Pages/EthiopianJewish.aspx
הציורים של אבי כץ שבו אותי בקסמיהם. הם מיטיבים להביע את רחשי לבן של הדמויות. שמחה, בעתה, התרגשות, ציפייה דרוכה, שברון לב – כל אלה מיטיבים להשתקף דרך הציורים ומוסיפים לספר פן ויזואלי שמצליח לרגש.
תודותיי על תגובתך המקסימה.
אברהם (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
עיתוי - שם המשחק. איזה עיתוי נהדר מצאת לך לכתוב על הספר.
היום כ"ח באייר, מלבד היותו "יום ירושלים", נקבע באופן רשמי, כ"יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל".
איני יודע על איזו פסקה בביקורת שלך להגיב. מצאתי שהביקורת שלך בנויה נדבך על גבי נדבך, ואריח על גבי לבנה, דבר דבור על אפניו. (שיטה תלמודית ידועה) כפי שהעירה בחיוב, חני.
רק שמטבעי אני אוהב את תחום ההומור ומכל הביקורת היפהפייה, צדה את עיני דווקא הפסקה הבאה:
"את הספר מעטרים איוריו המקסימים של אבי כץ, מעשה ידי אמן. הציורים הם בשחור לבן והם משתרעים על פני עמודים שלמים, מיטיבים להביע סצנות חשובות בעלילה, לרבות דקויות כהבעות פניהן של הדמויות".

כייף של ביקורת.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
חני, תודה רבה. אני מנסה לשמור על סדר בכתיבה. לעתים נדמה לי שמאמציי עולים בתוהו, כך שדברייך מאוד עודדו אותי.
חני (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אני אוהבת בסקירות שלך את הסדר שאתה מניח כל פרט כדי להביא את כל התמונה במלואה אלינו.
זו תבנית יצוקה שלך (מעניין אם שמת לב).
והנושא כמובן סופר חשוב לכל ישראלי.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
זשל"בי, אחי הקטן והיקר, ריגשת אותי!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אני חושב שזו הביקורת הכי טובה שלך עד עכשיו. יופי של ביקורת, שעושה כבוד עצום לספר, שאותו לא הכרתי. כמו שאמרו קודמיי, גם לי זה לא נשמע כמו ספר שמתאים רק לילדים.

ואיזה קטע שכתבת את הביקורת הזאת בדיוק אחרי שכתבת את הביקורת על הספר שגם עוסק בשחורים...
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
בת-יה, תודה רבה! שמח מאוד שיצא לך לפגוש את התרבות וההווי הנפלאים של העדה.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
סקאוט, תודה רבה! בטוחני שהספר יתחבב עלייך.
בת-יה (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
תודה על הביקורת הטובה! האם אקרא את הספר? לא בטוח. אני גרה כבר 30 שנים בין משפחות אתיופיות, מקשיבה לקורות החיים ולסיפורים, ואכן למי שלא מכיר את התרבות האתיופית, ממליצה לקרוא את הספר על סמך ההמלצה שלך.
-^^- (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
ואו ! למרות שזה "רק " ספר ילדים כביכול הדבר מתעתע מאוד כי למרות זאת הוא נשמע מרתק ,אני בהחלט אקח את ספר זה לתשומת ליבי.
מסמר עקרב ,תענוג לקרוא אותך,אתה כותב לעניין ובחן רב.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אוקי, תודה רבה! אני יכול להעיד כי אצלי קוראת אתיופית התקשתה מאוד להאמין שהסופרת איננה מבנות העדה...
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
לי, תודה רבה!
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
בלו-בלו, תודה רבה!
לדעתי הספר מתאים לבני נוער ולמבוגרים. נראה לי שילדים יתקשו מעט להבינו.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
רויטל, הסיפור האישי שהבאת ריגש אותי.
בנוגע להצגה, לא צפיתי בה, כך שאינני יודע עד כמה היא נאמנה למקור.
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
מבינה. תודה על ההבהרה, רויטל. בטוחה שהמסמר ציין במפורש את אותניות הסיפור על בסיס..
רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אני רק אסייג
שהיו פערים מסויימים בין הספר להצגה, ממרחק השנים לא זוכרת מה הם היו ולא על מה היו ההערות של החברה שלי (אבל כן זוכרת שאז חשבתי שאולי עם הספר היא כן היתה מזדהה יותר).
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
סקירה יפה מאוד.. הדבר הראשון שחשבתי עליו, כשהתחלתי לקרוא אותה, עד כמה והאם בכלל ספר שנכתב ע"י דורית אורגד במקרה זה, בנושא כזה, יכול להיות ויהיה נאמן מאוד למציאות. ענית על כך בהרחבה. למרות שאיכשהו לא הופתעתי לקרוא בתגובתה של רויטל, את ה- "מה פתאום, אצלנו זה בכלל לא ככה" (תגובת הנערה האתיופית להצגה).
לי יניני (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
מסכימה עם בלו-בלו. לא נשמע כספר ילדים. ביקורת מצויינת שאפו!
בלו-בלו (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מצויינת. לא הכרתי את הספר, ובהחלט לא נשמע כמו ספר ילדים.
רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
קראתי כילדה. הספר הזה פתח לי צוהר לעולם העליה האתיופית, ומאז שקראתי את הספר, חיכיתי מתי כבר יזדמן לי להכיר עולים מאתיופיה.
זוכרת שיצאנו באוטובוסים מהישוב לקבל את פניהם של עולי מבצע שלמה.
זוכרת כמה התרגשתי כששולבו עולות מאתיופה בכיתה שלנו וסוף סוף יכולתי להכיר מקרוב.

(ואז לקחו אותנו לראות את ההצגה של שבועת האדרה, וחברתי העולה לחשה לי באוזן מדי פעם "מה פתאום, אצלנו זה בכלל לא ככה").





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ