ביקורת ספרותית על שבע מידות רעות - חרגול פלוס # מאת מאיה ערד

---

לפתוח ספר של מאיה ערד זה כמו לפתוח גיפט קארד. אתה לא יודע מה תמצא שם,אבל אתה יודע לבטח שמשהו טוב ייצא לך.
תמיד יש איזו הפתעה במבנה הסיפור שלה , וזה מרענן,וזה מעורר ציפיה ,ולי באופן אישי היא תמיד נעימה. למעט הרומן המחורז שלה , שלא ממש היה כוס התה שלי.

הספר מחולק לשבעה חלקים, כשהכותרת לכל חלק היא אחת מהמידות הרעות:איטיות, שנאה, בטלה, בורות, כפיות טובה, קנאה, וחמדנות.כשבאותו החלק עומדת דמות אחת מתוך אלו המרכיבות את כל הספר,והיא מאופיינת במידה שבה עוסק הספר.וזה מאוד בערך , כי אדם לא ממש יכול להיות מאופיין רק על ידי מידה אחת, אבל בסדר, נגיד שזו המידה היותר דומיננטית אצלו.

אני אוהבת את המבנה הזה כשהוא כתוב טוב ומהודק.(והביצוע הכי מוצלח לטעמי היה בספרו של יצחק בן נר עיר מקלט).הדמויות מכל הפרקים מתארחות אלו אצל אלו,והסיפור זורם טוב.

הסיפור מתרחש באוניברסיטה אמריקאית, אבל יכל באותה מידה להתרחש בבניין ועד הפועל ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב.הסיפורים של ערד לא תלויי מקום ותקופה,וגם שעבר עשור מאז יצא הספר לאור הוא רלוונטי,כי ערד ,לרוב,כותבת על תוך תוכו של האדם. אם יש להקה שהוציאה אלבום(מופתי!) על הצד האפל של הירח,הרי שערד יודעת לכתוב הכי טוב על הצד האפל של נפשו של האדם.
בכל ספר שלה מחדש אני מתפעלת מהיכולת הערדית לכתוב במילים קטנות ופשוטות,ולא בשפה גבוהה סיפורים גדולים -בגדול אני לא מכוונת ליצירת מופת אלא למשהו עשיר,מלא-על האנשים הכי רגילים,שלא לומר אפילו אפורים.

יש משהו מסקרן ומושך בדברים האפלים.צריך כישרון ,ולא מעט עדינות להגיע לפינה הכי אפלה ולהאיר אותה,לגרום לה להיות נהירה.ערד עושה את זה טוב.

אם אני ממליצה? מאוד!

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על שבע מידות רעות - חרגול פלוס #