כשבתי בת השש עשרה הביאה הביתה ספר הנושא השם המפלצתי "שווה בטירוף – מדריך לבחורות שמבינות עניין ורוצות להפסיק לאכול זבל ולהתחיל להיראות נפלא", חשבתי לעצמי what the fuck הזבלון הזה עושה אצלי בבית? הבת ניסתה לשכנע, וכך מצאתי את עצמי מעלעל בו ונשבה בקסמיו.
מעבר לשם הבאמת כל כך גרוע, הספר ממש מצוין. הספר מדריך את בנות הנוער בקבלת החלטות מושכלות ונבונות לגבי המזון שהן צורכות, תוך הקניית הרגלי אכילה נכונים. המחברות לא חוסכות במילים קשות כדי לתאר מזונות פסולים. בין השאר נמצא פרקים הנושאים את הכותרות: "סוכר הוא השטן", "זוועת מוצרי החלב" ו- "המיתוסים על החלבון". שבה אותי במיוחד הפרק המעולה הנושא את הכותרת הידידותית "דיאטת הבשר המת, הנרקב, המתפרק". הללויה!!! הפרק הזה טומן בחובו תובנות נפלאות, והיתרון מבחינת בנות הנוער הוא שהספר מדבר בשפה שלהן. "תאכלי בשר של חיות מתות, סתומה. אכילת נבלות כל היום וויתור על פירות, זה מתכון לאסון". וגם "ממש מעורר תיאבון, הא? רוצה קצת הרעלת כספית עם הטונה שלך? מה לגבי מחלת השערונית עם הבשר שאת אוכלת? רק תחשבי מה אכלת. מה שאנו מכנים סלמון, המבורגר, סטייק, עוף והודו הם בעצם שלדים נרקבים ומתפוררים של בעלי חיים. בתיאבון". העניין שמאחורי השפה העממית והסלנגית שהיא מעט צורמת לקשישים כמוני, הפרק מביא עובדות מדעיות רבות ומוכחות. דוגמונת: "מתוך עשרה מיליארד בעלי חיים הנטבחים בארה"ב מדי שנה לצורכי מאכל, הרוב מגיע מחוות מפעל. חוות מפעל המגדלות בהמות, תרנגולים עגלים או פרות מחזיקות בכמות עצומה של חיות בשטח קטן. חיות בקר כלואות בתאים כה קטנים, עד שאינן מסוגלות להסתובב או לשכב, עורן מסומן בברזל מלובן, תוך גרימת כוויות מדרגה שלישית, והאשכים והקרניים של פרים נעקרים ממקומם". וזה ממש על קצה המזלג. מה שאהבתי בספר זה שכל העובדות מגובות באסמכתות מדעיות שמובאות ברשימה ביבליוגרפית נרחבת בסוף הספר.
ואם בסוף הספר עסקינן, הנה אחרית הדבר המדהימה שלו "האדם הורג מיליוני חיות בר כדי להגן על חיות הבית שלו ועל המזון שלהם. אחר כך הוא הורג מיליארדי חיות בית ואוכל אותן. זה גורם להרג של מיליוני בני אדם מכיוון שאכילת כל החיות הללו מובילה למחלות קטלניות. ואז האדם מענה והורג מיליוני חיות נוספות כדי לחפש מרפא למחלות אלה."
ספר מגניב, חבל לכן על הזמן!

















