ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שני, 28 במרץ, 2016
ע"י אוהבת תכלת
ע"י אוהבת תכלת
קשה לי להסביר אפילו לעצמי מהו הדבר שהשאיר אותי כל כך מרוחקת רגשית מהדמויות בספר זה.
רוח קרה וצפונית מנשבת כמעט בכל הסיפורים, כאילו הסופרת עצמה לא ממש אוהבת וחומלת על גיבוריה... ועדיין, הסיפורים עצמם מענינים ברובם.
אל מול האגם" למשל, הוא סיפור שמעביר באופן ריאלסטי ומכאיב את תחושת התלותיות, וחוסר האונים שבזיקנה, בעיקר בשל שינויים בתפקוד המנטלי. הגיבורה הזקנה בסיפור זה קרעה את ליבי. סיפור מצויין אך עצוב באופן מיוחד.
ולמרות מה שכתבתי, ברור לי שיהיו רבים שייהנו מהספר, אך אותי הוא דיכא במקצת.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מורי
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
אותי היא לא עניינה כלל. כדאי כמובן להקפיד לא לשים רווח לפני סימני פיסוק.
|
|
אירית פריד
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
הכתיבה של אליס מונרו דומה לאיזמל של מנתחים, שעליהם נאמר לא אחת כי "הניתוח הצליח אבל הפציאנט מת" ... היא כותבת בחדות ובסטריליות ואולי משום כך קשה לדמויות שלה להתקרב...
|
5 הקוראים שאהבו את הביקורת