זיזי בכלל לא רצה לנסוע לאמריקה. כשהיה בן עשר הודיעו לו הוריו שהם נוסעים לבוסטון לשליחות בת שנה. אמו קיבלה הזמנה לשנת מחקר באוניברסיטת הארוורד. זיזי רצה להישאר בארץ, בבית ברמת השרון, לחזור מבית הספר אל חיקה החמים של שרה המטפלת ולהמשיך בשגרת חייו המוכרים. אבל אז קיבל במתנה רובוטריק וכל ההתנגדות שהיתה בו הלכה והתמוססה.

הימים הם שנות השמונים של המאה הקודמת. דן שומרון הוא הרמטכל, ופרשת פולארד בשיאה

תום הוא ילד חנון קלאסי, קצת שמנמן, שאוהב לקרוא ספרים, בעיקר ספרי פנטזיה. הוא גר במרכז העולם שהוא יישוב בשם פלחים וקורא כל הזמן ספרים על ילדים שכולם חשבו שאבא שלהם מת, ובסוף הוא לא מת. או שכולם חשבו שהוא מת בתאונה סתמית, והאמת שהתגלתה מאוחר יותר היה מות באירוע גבורה שגם הציל אחרים. כל זה מאוד מעניין את תום בגלל שחמש שנים קודם לנקודת ההתחלה של הסיפור יורם אבא של תום נהרג בתאונת דרכים כשנסע להביא לתו

המלצתי לספרנית לקנות לספרייה את שלושת הספרים החדשים של סופרות שאני אוהבת: שנים טובות של מאיה ערד, עד שתדעי לכתוב אהבה של גבריאלה אביגור-רותם ובית הקיסוס של טאנה פרנץ'.
גם בלי לקרוא אותם, הרגשתי שאני יכולה להמליץ עליהם.
קראתי כמעט כל מה שהסופרות האלה כתבו בעבר והייתי בטוחה שגם הספרים החדשים שלהן הם ספרים שכדאי שיהיו בספריה. 
אלטרואיזם טהור, כמובן.
אני רוצה שכולן יהנו מהספרים האהובים עלי.
מיד

תענוג לקרוא את ספריו של <mark>יותם טולוב</mark>. בספרו השלישי "ביום שייגמר הכסף" (תקראו ותגלו מה אומר המשפט הזה), הדמויות כוללות ילדים, הורים, ואחרים, והיחסים הנרקמים ביניהן. בחלק הראשון הדגש הוא מות אבי המשפחה, יורם. החלק השני הוא מעין המשך כרונולוגי, אבל המוקד שסביבו מתרחש הסיפור משתנה בהתאם לפרק הזמן שעבר. "שני הסיפורים שבערו בקרבו הפכו לספר אחד. הסיפורים שונים מאוד זה מזה אך נארגים לכדי ספר עוצמתי אחד שלא

ראשית, הספר בתחילה ריתק אותי.
יכולתו של המחבר לתמרן בין שתי השפות העברית והאנגלית, משחקי המילים והמשמעויות יוצרות חווית קריאה עשירה ושונה.
לא הפריע לי שיש דמיון- מה בין דמות הגיבור ב"זה שמחכה" לדמותו של מומיק ב"עיין ערך אהבה" של דויד גרוסמן.
מעניין לגלות שבסופו של הספר כותב המחבר <mark>יותם טולוב</mark>:
"המחברת של זיזי, כמו חלקים אחרים בספר, נכתבה במודע ושלא במודע בהשראת "עיין ערך:אהבה" של דוד גרוסמן".

כשהייתי בכיתה ג' הכריחו אותי ללכת לישון מוקדם. לפעמים הייתי רוכנת ממיטת הקומתיים שלי, מסתכלת דרך הדלת המחברת לסלון, וצופה בטלוויזיה, כך ראיתי "מבט לחדשות", לפעמים גם "מבט שני". ולפעמים הייתי קמה מוקדם מאוד בבוקר - ב-4 או 5 מסתכלת על הזריחה ומסתובבת בבית. כשנמאס לי להיות בבית, הייתי פותחת בשקט את הדלת, ויוצאת לטיולים רגליים בחוץ, בלי שההורים שלי ידעו, כמובן. אחר כך הייתי חוזרת הביתה ומחכה בשקט שכל

בספר זה מספר דמויות בולטות ומרכזיות כאשר כל דמות מייצגת את הטבע האנושי על גווניו. הדמות הראשונה תום. תום איבד את אביו לפני חמש שנים ולפתע מקבל ממנו הודעת אס אם אס 'אני במצוקה תעזור לי' תום חושב שחמש שנים לאחר שנהרג אביו מנסה לחזור. החלק הראשון בספר הוא סיפור התבגרות של תום של אחותו ליבי. אמם היא מאירה והיא אחות בבית חולים. כמה שנים לאחר שאמו של תום מאבדת את בעלה היא מכירה את צביקה גבר חדש הם מתאהב

ספר יוצא מן הכלל! יש פה כמה וכמה תימות מעניינות, וכל אחת זוכה לטיפול נבון ורגיש: געגועים למולדת, הסתגלות לסביבה חדשה (וכתת-תימה, איך עוברת ההסתגלות הזאת על ילד ואיך על מבוגר), הפער התרבותי בין יהודי ארהב לבין ישראלים, התמודדות עם אסון כבד, בעיות בזוגיות.

יש לקוות שהספר יתורגם לאנגלית, כי ליהודים אמריקאים יהיה הרבה מה ללמוד ממנו (אבל אני מצפה שהוא גם יזכה להרבה הצלחה מסחרית בשוק ההוא).

מאד

ספר ממש חמוד שמתאר את הרילוקיישן של משפחת בן-נון ("בינון") מנקודת מבטו של זיזי בן ה-10. ילד סקרן מאוד ובעל דמיון מפותח. לקח לי זמן להיכנס לראש. כשניסיתי לחטוף כמה דקות לפני השינה הספר לא הצליח לסחוף אותי כי צריך אליו פניות, לשפה ולראש המיוחד של זיזי. כשמצאתי זמן לשבת בנחת, נכנסתי לראש ונסחפתי לעלילה. כאמור ממש חמוד, מפתיע ומרגש מלבד הסוף הבלתי מובן בעליל שמאוד מאוד אכזב. ציפיתי לסוף מהסוג הרומנטי