ביקורת ספרותית על זה שמחכה מאת יותם טולוב
ספר בסדר

---

ראשית, הספר בתחילה ריתק אותי.
יכולתו של המחבר לתמרן בין שתי השפות העברית והאנגלית, משחקי המילים והמשמעויות יוצרות חווית קריאה עשירה ושונה.
לא הפריע לי שיש דמיון- מה בין דמות הגיבור ב"זה שמחכה" לדמותו של מומיק ב"עיין ערך אהבה" של דויד גרוסמן.
מעניין לגלות שבסופו של הספר כותב המחבר יותם טולוב:
"המחברת של זיזי, כמו חלקים אחרים בספר, נכתבה במודע ושלא במודע בהשראת "עיין ערך:אהבה" של דוד גרוסמן". הוא אף מצטט קטע מהספר הנ"ל של גרוסמן שמתייחס אף הוא לאפשרות שחלק בספרו דומה למה שכבר נכתב במקור אחר... ועדיין, גם אם זה נשמע מאולץ ומתורץ יכולתי לקבל את דבריו אילו.

סיפורו של זיזי המצטרף להוריו לצורך עבודתה של אימו בניכר, ובניגוד עז לרצונו, מכמיר את הלב.
בארה"ב הוא נשאר ילד ציוני גאה בכל רמ"ח אבריו והגולה האמריקאית מתוארת מבעד לעיניו כרחוקה מהחלום האמריקאי שרבים מהישראלים עדיין נושאים אליו את עינם.
זיזי נשאר בוחן במבטו הביקורתי את סביבתו,ולמרות השתלבות חברתית מסויימת עם ילדים יהודים בבית סיפרו, הוא מתבצר בפטריוטיות הישראלית אך גם בבדידותו.
בהמשך העלילה הוא חושד בקשר כלשהוא של בעליי הדירה שבה הוא גר עם משפחתו,ל"מוסד" הישראלי, ובהעלמותו של בנם כאשר הגיע לשרת בצה"ל ימי טרום מלחמת יום הכיפורים.
החוקר הקטן מתחיל לקחת חלק פעיל בנסיונו למצוא פיתרון לתעלומה ומזור להוריו הדואבים של החייל.

מה שהפך את הקריאה לפחות מהנה היתה התפתחות עלילתית לא ברורה לקראת סוף הספר, התפתחות הזויה שהשאירה אותי עם סימני שאלה.
האם הבעיה היא במוגבלות הבנתי או שהסיפר לא ממש כתב ברור?

אולי מי מהקוראים העתידיים של ספר זה יצליח יותר ממני להבינו.

מי שקרא והבין, אשריו.

» ביקורות נוספות של אוהבת תכלת
» ביקורות נוספות על זה שמחכה