ביקורת ספרותית על הנער האבוד מאת תומאס וולף
ספר מעולה

---

העיסוק בזמן שחולף ובניסיון לתפוס אותו נועד הרי לכישלון ולשברון לב.
הנובלה היפיפייה של תומאס וולף פותחת בתיאור מפעים של רגע מסוים כשהגיבור, ספק ילד ספק נער תופס לרגע את ההווה של הרגע החולף, את התחושה האין סופית מבחינת נקודת מבטו של חזרת הדברים הצפויים בסביבתו שוב ושוב.
ההתפעמות ורגעי הקסם של עולמו יתנפצו במהרה לבלי שוב.
ההתפכחות הכואבת תגיע בשל מאורע שיגיע בהמשך אותו היום. האידיליה נסדקה.

בשפתו הפיוטית מצייר המחבר את העיירה האמריקאית ואת הזמן שחולף באופן וירטואוזי. האמצעים הספרותיים שהוא משתמש בהם נפלאים.
אך מעל הכול דמותו של הילד-נער נוגעת ללב בעדינותה בבגרותה ובחוכמתה.
הנובלה העניקה לי (שוב, בקריאה שניה) חוויה של עצב מזוכך ויפיפה.
אחרית הדבר בסופה של הנובלה מאת עודד וולקשטיין מצוינת ושופכת אור על היסודות הביוגרפים של העלילה.
מומלץ מאוד לקריאה.

» ביקורות נוספות של אוהבת תכלת
» ביקורות נוספות על הנער האבוד