ביקורת ספרותית על החטא ועונשו (הקיבוץ המאוחד / 1981) מאת פיודור דוסטויבסקי
ספר לא משהו

---

אומרים שדוסטויבסקי יודע לתאר את נפש האדם, להביא סוגיות של מוסר בספריו ועוד תארים ההופכים את הקריאה (המאוסה) לזורמת יותר ובעלת ערך רב יותר. האם המקרה שלפנינו אופייני?
אופייני אם לוקחים בחשבון שזה סיפור מבולבל, מטורלל ולגמרי לא משוכלל. סיפור קשה לקריאה, 469 עמודים צפופים בתרגום האלמותי של וולפובסקי משנת 1961, שדורות של תלמידים נדרשו ללמוד ממנו ובו והיאוש היה גדול ורב.
אם כן, איזה נפש של איזה אדם מתאר לפנינו דוסטויבסקי חביבנו? בעיקר את נפש האדם הלוקה בנפשו, אדם (או אישה) עם פאתוס אדיר, העוויות הדורשות צלצול לאחים בלבן מהמחלקה הסגורה ועוד כהנה וכהנה התנהגויות משובבות נפש.
גיבורנו הוא הרי ראסקולניקוב, סטודנט לשעבר ועני מרוד כיום, שפרש זה לא מכבר מהאוניברסיטה מחוסר יכולת לשלם. למה לא יכול היה לשלם? כי עצל הוא. אמנם מאמו קיבל מעט כסף, אף שהיא לא שופעת בו, אלא שהוא התעצל ללכת ללמד תלמידים, שההכנסה מהם בטוחה, ולחיות ככל סטודנט אחר. בנקודה בה אנו פוגשים את ראסקולניקוב הוא מצוי במצב כל כך רע שהוא מחליט לרצוח מלווה בריבית, אישה זקנה ומרוטה ואת אחותה. מעשה נמהר שדורות של סטודנטים, מרצים וסתם משועממים ניסוי לעמוד על טיבו ובעיקר טיבו המוסרי, באשר דוסטויבסקי אינו כותב מותחנים, אלא אם מדובר במתיחת סבלנותו של הקורא. דוסטויבסקי מתמחה בספרים בהם הפן המוסרי חזק, אלוהים מוצדק והאדם יצור מי ישורנו. איכשהו, זה לא מתחבר לספרים נעימים, מעניינים, מאירי עיניים, קוהרנטיים ומושכים.
הרצח נעשה די בהתחלה ומאז מי שבעיקר סובל מהרצח הוא הקורא. הסיפור תופס מיני כיוונים סתמיים, דמויות נכנסות ומתקשות לצאת, הפאתוס נוזל מכל כיוון, עומס השמות, מחלה רוסית נודעת, תופס כאן התנפחות משל היה בוב ספוג.
אז למה אני קורא וסובל? כי אני צריך לדעת על מה המהומה. מאחר ובעברי כבר כמה ספרים של המטורלל הידוע דוסטויבסקי כמו האידיוט (האידיוטי) והאחים קרמזוב (עוד התעסקות לאחים בלבן), ציפיות גדולות לא היו לי והן הלכו ודעכו ככל שהקריאה התקדמה והיא התקדמה בקושי.
ראסקולניקוב הרוצח מתגלה כבחור עם קשיים אדירים להשאר ער, להיות עקבי, לשמור על קשרי משפחה תקינים ולהודות על מזלו הטוב שכל כך הרבה אנשים רוצים בטובתו. במילים אחרות: אשפת אדם. במילים עוד יותר רבות ושונות, אדם המתגלה כאדם מוסרי כשהוא כבר ער, עקבי ושפוי וממש לא ברור למה רצח. כן ברור שלקלבוש ממש לא בא לו ללכת, באשר רצח, לשיטתו, לפעמים מוצדק הוא. איך מוצדק? לזה צריך לשאול את נפוליון וזו קצת בעיה.
ולמרות זאת, בסופו של דבר, בעברו הרחוק וגם הקרוב, מעשיו היו כאלה שדווקא העידו על היותו אדם מתחשב, נדיב, רב תושיה, כזה שלא מסוגל למעשה פשע.
מאחר ומדובר בסיפור העוסק גם בחטא וגם בעונש, עד עכשיו ידוע החטא (ויש האומרים, הפשע). מה עם העונש? יותר טוב שלא תשאלו משום שזה לא ממש חשוב והיום זה נשמע קלוש וחלוש. אף מו"ל לא היה מוציא כזה ספר בעידן בו רגשות הקוראים קהו והם מבקשים משהו חזק יותר, הגיוני יותר ופחות רומן רומנטי בגרוש בסיומו.
יכול להיות שבזמן כתיבת הספר ופרסומו, הוא נחשב חזק וכזה המכיל דילמות מוסריות שיש לדון בהן ולפתח אותן. היום זה לא מחזיק מים. כל כך הרבה ספרים מופלאים נכתבו מאז שאתם רק יכולים לעשות לעצמכם טובה ולחסוך לעצמכם שעות רבות של קריאה חסרת תוחלת ולפנות לספרים טובים יותר.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על החטא ועונשו (הקיבוץ המאוחד / 1981)