“ראסקולניקוב נצור בתוכי, נצור היה שם עוד לפני קראתי בספר זה, לפני בכלל שידעתי כי באפשרות נפש כגון זו להימצא בעולם הזה. כמובן שאין זו דמות קלה לאהבה, אין זו דמות קסומה כזו בעלת חיוך קסמי נסוך על פניה, אלא אחת מורכבת ביותר בלי שום הקלות על הקורא, בלי שום הקלות על אף אחד, בסופו של דבר גם לא על עצמו. דמות מגעילה, אך מלאת חן, נדיבה, אך כעוסה וזעופה, מלאת חיים, אך ללא כל חיים.
כרגע, אחרי מסע ארוך יחד עמו, הוא נראה לי כממשי, כאילו יכולה אני לגעת בו. כך מרגישה אני אף לסוניה, דוניה, פוליצ'קה (אחת הדמיות יפות הנפש שיצא לי למצוא בספרים), ראזומיחין, פולחאריה אלכסנדרובנה, פורפירי פטרוביטש, זוסימוב ורבים אחרים כגון: קוליה, לאניה, קאטארינה איוואנובנה, סוודריגאילוב... דוסטויבסקי נתן לי הצצה אל עולם אחר וקסום, גם אם לא פנטסטי.
ראסקלניקוב הינו צעיר מרדן וזעוף פנים המתבודד מסביבתו לרוב בקיטונו המזופת למדי. שם, באותו הקיטון, בוחן הוא שאלות פילוסופיות רבות וניתן להגיד כי באופן כלשהו אף משתגע הוא, וכך עוברים להם ימים תמימים בלי עשיית כלום (הוא אינו הולך אל האוניברסיטה משום שאין ביכולתו לממן לעצמו את שהותו שם, עני הוא ובעל אמצעים דלים), וככה נרקמת לו יותר ויותר מעיין תאוריה שכזו, אשר החלה להרקם כבר בימיו באוניברסיטה, אך לאט לאט הולכת ותופסת מקום גדול עד מאוד בחייו הפרטים.
תאוריה זו אומרת כי האנשים בעולם מתחלקים לשניים: הרגילים, אנשים אשר אין להם דבר לחדש לעולם וחיים אך בשביל להתרבות ולעבוד, ולעומתם הגאונים, הם אלו המחדשים את העולם ומביאים לו רעיונות חדשים וחדשניים, אותם זוכרים הרבה גם לאחר מותם. תאוריה זו שפיתח אומרת כי אותם האנשים הגאונים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, אפילו פשעים, ואף מחויבים לעשות זאת אם כתוצאה מכך יתקדמו ויקדמו רעיונותיהם החדשניים וכך אף אם עשו מעשה חטא, יגמלו עליו באלפי רעיונות ומעשים טובים.
אותה התאוריה היא שמביאה אותו אף לרעיון של רציחת אישה מבוגרת, שלטענתו היא "צרעה" ורק עושה רע לעולם ולסובבים אותה ובכספה יתקדם הוא ויקדם את רעיונותיו ואף יעשה אלפי מעשים טובים שיגמלו על הפשע ושאותה זקנה לא היתה עושה אותם, לא בחייה ואף לא במותה.
ובכן, לוקח זמן עד שרעיון זה בא לידי מעשה. ראסקולניקוב מתכנן כל פרט ופרט ברצח, מבאיזה יום יעשה זאת עד לממש איך יעשה זאת (כי ישתמש בגרזן, כי יחביא את הגרזן באדרת ברחוב, כי יעשה את זה ביום מסוים בו הוא שמע שאחותה של הגברת המבוגרת אינה תהיה בבית באותה שעה בה הוא מתכנן לבצע את הרצח, הכל הכל עד לפרט האחרון הוא תיכנן). הוא גם תיכנן הכל כך שלא יחשדו בו, הכל תיכנן גם מפני כי נמאס עליו שפושעים לטענתו תמיד שוגים ולא מתכננים את הרצח עד לפרט האחרון ונתפסים בקלקלתם, לכן אמר לעצמו כי הוא לא יתפס.
אך בזמן הרצח אף ראסקלניקוב עצמו שוגה לא פעם. הוא מגלה כי ליזאווטה, אחותה של הגברת מגיעה בשעה בה רצח הוא את הגברת המבוגרת ומשום כך רוצח גם אותה. הוא כמעט נתפס כאשר שני אנשים אשר באים לגברת בשביל למשכן אצלה מספר חפצים (גברת זו היא בעלת בית עבוט ואף ראסקולניקוב ממשכן אצלה מספר חפצים), אך הוא מצליח לצאת גם מזה.
זהו רק תחילתו של רומן אשר עיקר עיסוקו הוא דווקא בייסורי נפשו של ראסקולניקוב לאחר הרצח, בהסתכלות על מעשיו של ראסקולניקוב, כמו למשל כאשר ראסקולניקוב מנסה להציל את האדון מרמאלאדוב אשר אותו יצא לו להכיר רק בתחילת הספר, וגם אז רק בדרך מקרה בשיחה בפאב. אותו אדון מרמאלאדוב הינו מכור לטיפה המרה ולו שלושה ילדים, עוד נערה כבת שמונה עשרה אשר כבר עזבה את הקן והיא גם המפרנסת היחידה במשפחה (שמה הוא סוניה), ואישה בשם קאטארינה איוואנובנה אשר כולם חיים בדוחק למדי. לא ארחיב יותר מדי לגבי החלק בו ראסקלניקוב מנסה להציל את מרמאלאדוב כי דבר זה יחשוף את פרטי העלילה, רק אגיד כי ראסקלניקוב אינו דמות מרובעת אלא עגולה ולכן בנוסף לכך שהוא רוצח הוא גם נדיב, אנושי ונפש עדינה ורגישה.
בקשה אחרונה לי, דווקא ממי מהקוראים אשר קרא את הרומן, אם יש בכם אדם אשר יודע לכתוב יפה ואף הוציא מספר ספרים לאור, אנא כתוב סיפור על פוליצ'קה המקסימה אשר לא רבות נכתב עליה ברומן זה אך אף על פי כך ניתן לראות את אישיותה המקסימה וכי היא מוצאת תיקווה אפילו במקומות הכי מייאשים של החיים.
לסיכום, נדמה לי כי הסיכום הכי יפה לרומן זה, ואולי גם היחידי, הוא השיר "יש לי סיכוי" של אביתר בנאי:
ש לי סיכוי להינצל אני יודע
אני אוכל להתעורר להתפכח
אני אוכל עוד לדבר באהבה
על עצמי ועל העיר ועל אשה
כבר עכשיו אני פחות כועס
וגל שקט של רגש מתפקע
אמא שרה לבן בלילה
אמא כאן לידך כל הזמן
אני מרגיש שמשהו משתנה
העייפות תחלוף האור יעלה
ואז אכיר אותך יקירתי
ומיד תכירי את אותי
תמיד פחדתי להשתגע
שהלב יקפא ויתרוקן
אבל עכשיו כמו שאני יושב
יש לי סיכוי להינצל אני חושב”
![עטיפת הספר החטא ועונשו [מהדורת הקיבוץ המאוחד - 1981] מאת פיודור דוסטויבסקי](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczE0LzE0MDMzMi5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjM4NCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
![עטיפת הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczEvMTA3MDYuanBnIiwiZWRpdHMiOnsicmVzaXplIjp7IndpZHRoIjozODQsImZpdCI6Imluc2lkZSIsIndpdGhvdXRFbmxhcmdlbWVudCI6dHJ1ZX0sInRvRm9ybWF0IjoiYXZpZiIsImF2aWYiOnsicXVhbGl0eSI6NjB9fX0=)
