ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 בספטמבר, 2018
ע"י Barnash
ע"י Barnash
טוב, ובכן קראתי את הספר הזה פעם ראשונה בגיל 16 (למדנו עליו בשעורי ספרות) והאמת הוא לא הותיר עליי שום רושם, למעשה לא ק ר א ת י אותו ממש אלא רפרפתי עליו במהירות בזוכרי רק פרטים מעטים. אני זוכר שרבים בכיתתי שנאו את הספר (רובם קראו את התקציר במקרה הטוב), ובמבט לאחור אני יכול להבינם. הספר קשה, ארוך כתוב בשפה ארכאית (אז עוד לא היה את התרגום החדש מ-93') ומתאר עולם זר ולא מובן לתלמידים של סוף המאה ה-20 (הבני שהספר כבר לא מופיע בתוכנית הלימודים) של רוסיה באמצע המאה ה-19 על גינוניה ומנהגיה המשונים. יתרה מזאת הניתוח שנלמד בשיעורי ספרות עסק לטעמי בדברים שוליים, צורניים כדוגמת הצבע הצהוב בחדרו של רסקולניקוב שגורם (לדבריה של המורה לספרות) לדיכאון. אתם יכולים לתאר לעצמכם איך הגיב חברי לכיתה שהיה במקרה אוהד שרוף של מכבי תל אביב על תובנה שולית זו של המורה לספרות.
ובכל זאת זכרתי שהספר בכל זאת עורר בי עניין מסוים בעיקר בגלל ה"אקשן" של רצח הזקנה ודריסת מרמלדוב (זה פחות או יותר מה שזכרתי ממנו) וכעבור שנים החלטתי לחזור אליו שנית במבט "בוגר" יותר ולאחר שהתחלתי להתעניין בספרות קלאסית.
אז במה עוסק הספר? סיפור המסגרת של הספר הוא תעלומה שגרתית לכאורה של רצח 2 נשים ונסיון למצוא את הרוצח כך שניתן להתייחס לכאורה אל הספר כאל עוד רומן בלשי, אך למעשה יתברר לקורא שסיפור הרצח הוא רק סיפור מסגרת והחלק החשוב והמהותי בספר עוסק במ נ י ע י ם לרצח ובמה שמתחולל בנפשו המסוכסכת והנסערת של הגיבור רסקולניקוב. רסקולניקוב מפתח פילוסופיה שלמה המצדיקה לפי הבנתו את מעשה הרצח והסופר מתאר אותה ומתפלמס איתה בדרכו. הפילוסופיה שלו שלא אתאר אותה כאן (למרות שקל להיתקל בספוילרים לגבי הספר הזה) מעוררת רצון עז להתפלסף ולהיכנס לדיונים מעמיקים בקשר אליה, ואכן רבים רואים בעניין הפילוסופי את הדבר המרכזי מבחינתם בספר - אך לטעמי זהו רק היבט אחד של הספר.
אחרים יתרשמו מהתיאור ההיסטורי התקופתי של חיי העיר של פטרבורג (כיום סנקט פטרבורג) על המעמדות שלה ועל הגינונים וצורת ההתנהגות ה"אריסטורקטית" למשל הפנייה אל אנשים בגוף שלישי "מר" (זה מצא חן בעיני במיוחד), ועל הגישה שלהם לענייני כבוד והיחס לנשים - שיראה מן הסתם לבני המאה ה-21 מיושן או לא מובן - אבל ככה אנשים התנהגו ודיברו במאה ה-19. בספר מועלת שורה של נושאים פוליטיים וחברתיים (מאוד מודגש בספר העניין של העוני) ויש גם נגיעות בסוציאליזם המוקדם ובליברליזם ובדת הנוצרית - נושא מרכזי בספר (דוסטוייבסקי היה חבר בחוג סוציאליסטי שכזה ואף הושם במאסר - והייתה לכך השפעה מכרעת על הספר שנכתב). אני מאוד ממליץ לקרוא את הביוגרפיה של הסופר לאחר קריאת הספר זה מבהיר כמה דברים...
לסיכום צריך לזכור שבראש שבראשונה מדובר ביצירת ספרות מעולה שזכתה לתהודה רבה ואינספור ניתוחים ופרשנויות, באופן אישי מאוד אהבתי את הסיטואציות של "אחד על אחד" בין שניים מהדמויות בספר יש כמה וכמה סיטואציות דרמטיות מעין סצנות שבהם הסופר מביא בהדרגה את הסיטואציה ל"שיא" דרמטי במיוחד שלאחריו מתחשק לקחת הפסקה ולשתות כוס מים. היכולת המבריקה של הסופר בתיאור הסיטואציות האלה הם סיבה מספקת לטעמי לקרוא את הספר.
מומלץ ביותר
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Tamas
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
יופי של סקירה. ספר שנראה לי סיוט לכל תלמיד תיכון
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מצוינת.
היה תענוג לקרוא.
|
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
יופי של סקירה.
תודה ברנש. שיעורי ספרות קמים ונופלים על המורה. לי היו שתי מורות נפלאות ושני מורים משעממים. הכיתה הספרותית נפגשה לפני כמה שנים, והזמינה גם את המורה. מעבר למפגש החברתי הם בחרו גם לנתח שיר יחד עם המורה. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת יפה.
אני חושבת ששיעורי ספרות הורסים את חוויית הקריאה (לי בכל אופן הם הרסו אותה ויש סופרים - למשל עגנון - שלא אתקרב אליהם). הספר הזה אמנם זכור לי (לא למדתי אותו בספרות) אבל לא זוכרת שהתרשמתי ממנו במיוחד. |
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-1 חודשים)
קראתי את החטא ועונשו וכמעט כל מה שדוסטויבסקי כתב. גם הספר הזה אוילי כמו שאר
ספריו ולא מכיל שום סיפור הגיוני ומעניין. הקריאה היא עינוי והתוצאה דוחה.
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
