ביקורת ספרותית על החטא ועונשו (הקיבוץ המאוחד / 1981) מאת פיודור דוסטויבסקי
ספר מעולה

---

בתקופה הקצרה שבין 1866 ל- 1880 נכתבו ברוסיה הצארית דווקא, מדינה אוטוקרטית שרוב אוכלוסייה אז אנלפבתים, ארבע מיצירות המופת של הספרות העולמית: החטא ועונשו, מלחמה ושלום, אנה קרנינה והאחים קאראמאזוב.
כ-30 שנה אחרי שקראתיו לראשונה, שבתי אל החטא ועונשו ולא הצטערתי על הקריאה החוזרת. הספר אותו ספר, אך הקורא אינו עוד אותו אחד.
רודיון ראסקולניקוב, סטודנט מזה רעב, שאימו מקריבה את פרוטותיה המעטות לטובת קיומו והשכלתו, ואחותו עומדת להנשא נישואי נוחות לסוחר קהה לב כדי לתמוך באחיה האהוב, מחליט לקצר תהליכים ולמנוע את חרפת המצב, כמו שאדם משכמו ומעלה אמור לדעתו להעז לעשות.
אין זה ממש ספוילר לגלות שהוא רצח זקנה מרשעת וכילאית, המתפרנסת כמו עלוקה ממשכונות שנאלצים אנשים במצוקה להפקיד בידיה במחיר עלוב ולשוב ולפדותם בריבית קצוצה. זה מופיע די בהתחלה, כמניע לכל מה שיבוא לאחר מכן.
לתקן עם גרזן את המציאות המעוותת רואה ראסקולניקוב כרעיון רציונלי מאוד, שיאפשר קיום ראוי לאנשים טובים במצוקה שיש טעם בחייהם, שלא כמו אותה כילאית מרשעת. מכאן מתחילה לדהור רכבת הרים שדוסטויבסקי מיטיב להתמחות בה וכמו במבצע סבתא, היא מתחילה הכי חזק שאפשר ולאט לאט מגבירה... הרבה היסטריה ורוגזת עצבים שדוסטוייבסקי מלבה להנאתו. נפשות אבודות, חוטאות, נאבקות, הוזות, לכודות, מיואשות, זוממות, נופלות, מוחלות ואוהבות.
אט אט מסתבר לראסקולניקוב להפתעתו, שמעבר לחישוב הרציונאלי המבריק והמנומק עומד חוק שיסודותיו עמוקים אפילו הרבה יותר מהציווי העתיק "לא תרצח". נשמתו שלו מתקוממת כולה נגדו על שהרים יד כנגד חוקי היקום והכל מתמוטט סביבו.
כך קורה כשבני אדם בכל מקום ובכל זמן מתרחקים מן האלוהי שבהם לטובת איזו פנטזיה חולפת ומביאים על עצמם מה שמביאים.
אבל יש גם את סוניה, האומללה על פי דרכה. ויש אהבת אמת המנצחת כל, הנמצאת שם באופן מפתיע גם עבור ראסקולניקוב הרוצח ועבור כולנו, ככל שנתייאש מספיק מהמצב שהבאנו על עצמנו ונפתח ליבנו אליה.
אלהים שבלב נכח אז כשנכתבו יצירות המופת הללו. אין סיבה שלא יהיה נוכח גם כאן ועכשיו, דווקא בימים כאלה, אם לא נדחה אותו מעל פנינו, עם כיפה ובלעדיה.
הנשמה הרוסית הגדולה בין 1866 ל-1880. הנשמה היהודית 2025, הכמהה להתגלות של מעיין מים חיים במקום לא שיער אותו איש.

» ביקורות נוספות של קיבוצניק
» ביקורות נוספות על החטא ועונשו (הקיבוץ המאוחד / 1981)