ביקורת ספרותית על אבי ואמי מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 26 בפברואר, 2016
ע"י פואנטה℗


'הילד שבי, שמלמד אותי לראות'

"אין אמן רציני בלי הילד שבו. הילד שבו מציל אותו מן הדיבור המיותר, מן הווכחנות, מן ההתחכמות ומהעמדת הפנים שאדם מאמץ מכורח הנסיבות"

כנראה שזה לא בדיוק הספר המתאים להתחיל בו את אפלפלד כי אין כאן עלילה של ממש אלא יותר זיכרונות ורשמים המלווים בדמיון, בחלומות ובחרדות של הילד – ארווין – שהוא היה בגיל 10.
אפלפלד מתחבר אל הוריו בהשלמה של איש בן 80, בגעגוע לימים האחרונים של אושר, לימים של תמימות בקיץ האחרון על גדת הנהר פרוט, בשנת 1938, רגע לפני שהכל הלך לעזאזל. הספר הזה הוא מעין צורך פנימי שלו להשתקף בתוך הוריו, להגדיר לעצמו איך שני האנשים היקרים לליבו תרמו את חלקם לעיצוב אישיותו וכיצד שני הפכים השלימו אחד את השנייה ויצקו את הבסיס הייחודי של אותו ילד יחיד ואהוב שלימים הפך להיות סופר המתבונן בנפש האדם.

קל יותר לקרוא מאשר לכתוב. אבא טוען שקריאתי חפוזה. לקריאה חפוזה אין ערך רב. יש לקרוא ולהשתהות ולחשוב על מה שקראת. קריאה שאין עמה חשיבה דומה לגמיעת מרק דליל. כבר אז חששתי מן הכתיבה. בסתר לבי ידעתי שהיא כרוכה בהסתכלות כואבת, אך לא תיארתי לעצמי שהיא תהיה לי במרוצת הזמן מחסה ומקלט, שבהם אמצא לא רק את עצמי, אלא גם את אלה שהיו עמי ופניהם נשתמרו אצלי.

הספר כתוב בשפה נעימה, ציורית ומלנכולית, פשוטה אך כובשת. האידיליה של הנופש על שפת הנהר מופרת במתח וחשדות מפני השמועות העיקשות על המלחמה הקרבה ובעצבות כללית כי למרות ההכחשה, איכשהו כולם יודעים שזהו המפגש האחרון. הדמויות הנופשות יחד עם המשפחה במשך שנים הן דרמטיות וצבעוניות אבל לא חשובות כשלעצמן (אבא היה מכנה ציבור נופשים זה תיבת נוח, שכל בעלי החיים מוצגים בה לראווה) – דרכן אפלפלד בוחר לשקף את דמותם של הוריו, שני אנשים כל-כך שונים זה מזה באופיים, בהתייחסותם לאנשים בכלל וליהודים בפרט.

"אבי ואמי" הוא מסוג הספרים שבהם השלם גדול מסך חלקיו כי במבט ראשון זה יומן ילדותי, לעתים קצת מייגע בחזרות על אותם רעיונות ומחשבות וכמעט נטול עלילה אבל התוכן מחלחל ותופס את הקורא במקומות הרגישים וגם אצלי הוא הצליח לעשות סדק רחב בקליפת הוודאות הזאת שאני תפוח אשר נפל רחוק מהעץ, ועם השנים עוד התגלגל למרחקים.
כולנו ילדים של ההורים שלנו והם ממשיכים דרכנו, אם נרצה או לא.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
מחשבות, למה בכל זאת?
בהחלט ספר טוב, עם ערך מוסף והוא כותב בשפה מהפנטת.
ובמילים של האיש עצמו:
"ספר טוב הוא ספר שנותן נתח חיים, שיש בו את האופי של האדם, יצרים, שקט ואי שקט. כשמסיימים לקרוא ספר צריך להרגיש שקיבלנו ממנו משהו, אפילו אם קשה להגדיר מה קיבלנו."
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
תודה, אפרתי.
ברוח הספר...
מחשבות (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
ובכל זאת זה אפלפלד, הסופר העברי האהוב עלי.
אפרתי (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
ביקורת מצויינת (וקצת מלנכולית).





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ