ביקורת ספרותית על אבי ואמי מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

לפני שאדבר על חוויית הקריאה של הספר עצמו, ראוי להתייחס לפרק הראשון שלו: אפלפלד פותח את הספר בהגיגיו על חוויית הכתיבה של הסופר, ועל תפקיד הזכרון באקט הכתיבה. הוא מדגיש את חשיבותו של הילד שחי בתוך הסופר, ועל ההיזקקות לו כשניגשים אל מימדי הזכרון. אני לא מתכוון לתמצת כאן את תוכן הפרק, גם כי הוא קצר, וגם כי ראוי לכל חובב ספרות לקרוא אותו - אפלפלד משתף בכנות, בישירות ובתמצות את הדרך שבה ראוי בעיניו לכתוב, לא לפספס!

לגבי גוף הספר - הקצב שלו מאוד איטי, מעט עצל. אבל תכונה זו הולמת את הספר ואת ה'עלילה' משתי סיבות: א. נקודת מבטו של הילד המספר, שגומע מראות, מתבונן באנשים ובהתרחשות, חולם, שותה בצמא את דברי אמו התמה ורלגיוזית למחצה, ושל אביו החסון והסקפטיקן למחצה. ב. המקום והזמן בהם הספר מתרחש - חופשה קיצית על גדות נהר הפרוט, לרגלי הרי הקרפטים. שגרת היום היא שחייה, אכילת פירות ומעדני קיץ, טיול, שיחה, התבוננות - בקיצור לא ממהרים לשום מקום.
המרחב העצל הזה שנוצר, ונקודת מבטו של ילד תמים וסקרן-מתבונן, יוצרים מימד חלומי, כמעט ערטילאי, של דמויות שונות ומשונות, חלומות וסיוטים, פחד ואומץ, חמלה וניכור... הקצב עלול לאתגר קוראים שרגילים לעלילה מהירה ואינטנסיבית, אבל מדובר באתגר טוב - כי הספר פורש מממדי הזמן, אל מקום רחוק, מתוך זכרונות הילדות המתוקות (וגם המרות לעיתים) של הסופר.

פן נוסף בספר הוא המתח שנוצר בין השלווה הקיצונית שצובעת את חוויית החופשה, לבין השמועות על המלחמה הקרבה. הנקודה המעניינת היא שהמלחמה אף פעם לא מגיעה - היא נותרת ברקע - שחורה ומאיימת, ולקראת הסוף היא מתחילה כביכול להתקרב ולתת את אותותיה. אך בסופו של דבר הספר נגמר, ומלחמה אין.
כולם יודעים שאפלפד הוא ניצול שואה, וכולנו יודעים שהשואה היא הנושא אולי מרכזי ביותר לאורך כל שנות כתיבתו הספרותית - והנה אנו הקוראים שוקעים בשלווה עם המתרחצים על גדות הנהר, וכמוהם כמונו, תוהים מתי המלחמה תגיע ותקרע את האופוריה לגזרים. והיא לא באה..
ואני רוצה להציע שגם האלמנט הזה קשור בהתרחשות שבספר - הסיפור כאן הוא אי של ביטחון בחייו ובזכרונו של הסופר. זוהי חוויית טרום חיים, טרום אסון, חווייה של יציבות, של אור, של אבא ואמא מוחשיים ששומרים ומחבקים, של סבא וסבתא חיים ונושמים שממלאים את האוויר באמונה ובאור המסורת, של עדת מתרחצים בורגניים ומשונים, שעינו הטובה של אפלפלד הילד מוצאת אפילו בהם את הטוב.. המלחמה נמצאת תמיד ברקע, אבל את זה היא לא יכולה לעקור.

» ביקורות נוספות של ליבו
» ביקורות נוספות על אבי ואמי