ביקורת ספרותית על אבי ואמי מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

אפלפלד מתאר חוויה של משפחה - הורים ובן, יהודית, בחופשת הקיץ שלהם על גדות נהר הפרוט ולאורך הרי הקרפטים. זו לא סתם עוד חופשה אחת מיני רבות שלהם, זו חופשה שעתידה להיות האחרונה, טרם יפקדו אותם זוועות יהדות מזרח אירופה החל מ1938 ואילך.

לאורך קריאת הספר עטפה אותי מעין חמימות מזרח אירופאית. כזו שלא הכרתי. זו חמימות שיצאה מתוך יחסיו של ארווין (הבן) עם הוריו. זה היה נעים וטוב לגלות את התבנית האוניברסאלית "הבריאה" של יחסים בין ילד להוריו וכל כך החרידה אותי המחשבה על הפרידה הממשמשת וקרבה של ארווין מהוריו. לאורך קריאת הספר טעיתי לחשוב שאכן אפלפלד מתאר את אירועי הילד בן ה-11 שהוא היה, אלא שממחקר קטן גיליתי שהוא היה בן 5 באותו התקופה, כך שכנראה הסיפור מורכב מתיאורי אמת משולבים של חוויותיו כילד עם תוספות דמיוניות אך טובות ומשולבות היטב.

בסופו של יום אני מניחה שאפלפלד רצה לשתף אותנו בערגה ובחום שהוא חש עת נזכר בבית הוריו ובבית סביו ואלו ליוו אותו במסע חייו. מדובר בתחושות שלא נעלמות לעת זקנה, נראה שעוצמתן רק הולכת וגואה. עוד גושפנקא לכך שהאדם אינו אלא ילד של נוף מולדתו.

» ביקורות נוספות של נעמי
» ביקורות נוספות על אבי ואמי