אסף שור

אסף שור

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (27):
רשימת קניות, ספרים שקראתי ואהבתי, הרשימה שלי, ספרים שקראתי, ספרים שצריך לקרוא, FIFO & LIFO, עכשווי, כשלסבתא יהיו מדפים, הרשימה החמה, זלי תקרא בהמשך, דצמבר 2009, ספרות מקור למכירה, ספרים שקראנו (או לפחות ניסינו), הרשימה האינסופית-רוצה לקרוא, ספרים חדשים לגמרי למכירה, רוצה לקרוא, ספרים עם סיבה, ספרות מקור - 1ב, נשמעים מעניינים, עוד ...
1.
זה כל הסיפור, ושוב ושוב חוזרים אליו: אדם נולד. תינוק לגמרי וחסר אונים. אחר כך ילד. והסיפורים עליו אינם רבים, רק כמה שמרשה הזיכרון, אבל הם מתוקים מאוד. וגם אם יש בהם כאלה שעיקרם באכזבה או התפכחות, אפילו את הסיפורים האלה אנחנו מביאים כדי לומר בהם דבר מה על תום, על גילויים, על התחלות. כי ככה זה: אדם בא לעולם ושום דבר כבר אי אפשר לחסוך לו. הכול הוא בעצמו חייב עדיין לגלות. ארבעה בני משפחה אחת וגור חתולים שקם לתחייה ונהפך לנביא גס רוח - אלה גיבורי הרומן הרביעי של אסף שור, המשרטט בלשון פיוטית ופרועה תא משפחתי הולך ומתפרק: אב ואם באמצע חייהם שמתרחקים זה מזה ומשני ילדיהם המתבגרים, המסתגרים איש-איש בחדרו ובעולמו המוזר. אך מתוך הבדידות האופפת את הדמויות, בין מלים זהירות להליכה על בהונות, מצטיירת ועולה תשוקת אינטימיות גדולה, שהיא עיקר כוחו של הרומן. כה אמר וינסנט, החתול הטיפש הוא בעת ובעונה אחת פרודיה חריפה ומלאת עוצמה על הדרמה המשפחתית ויצירה מפתיעה בעדינותה, תהייה מצחיקה ונוגעת ללב על הדבר ההופך אוסף של חללי מגורים לבית ואסופה של בדידויות למשפחה. "יכולת סיפור ייחודית ומרתקת, עד לעמוד האחרון" ("הארץ, ספרים") "אחד הסופרים הצעירים המוכשרים ביותר שיש לנו" (" ידיעות אחרונות") "אי אפשר שלא להתאהב בכתיבתו הרעננה והמקורית" ("מקור ראשון")...

2.
אבל אני, אני סיימתי. עכשיו ממש סיימתי. הנה, אני מסתלק מהסיפור הזה. אני רוחץ את ידי ממנו. אני רוחץ את ידי אף שאי-אפשר. אף שאסור. הרי שהכול כאן נעשה בכוונה. אולי לא בחוכמה, נכון, אבל בהחלט בכוונה....

3.
4.
ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה. עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. אביחי אוהב עד שיגעון את אלה, אשתו, שעומדת להרות מזרעו של גבר אחר. שניהם דרוכים כל כך לאהבותיהם, עד שאין להם ברירה אלא להיווכח בזרותן; לדעת שהיקר מכל פונה למקום אחר. אהבה, שנאה וזעם, אלימות ורוך: לא ניגודים, כי אם מעגלים פתוחים. שדות כהים ששני גברים בפנים מכוסים נלכדו בהם, ובגבם שתי נשים, כמה דמויות מוצללות ואי-אלו חתולי רחוב וכלבי בית, מדרכות ריקות וחצרות נטושות, מוט ברזל שהתלכלך בנתזים של דם ורסיסים של עצם, מתנות של אהבה. אסף שור נולד ב- 1976. הוא ואשתו מתגוררים בירושלים עם כלביהם. "עמרם" הוא ספרו הראשון....

5.
"ומסביב לבית כבו כל האורות. אולי הלכו כל השכנים לישון כאיש אחד, אולי הסתיימה תוכנית יפה בטלוויזיה אשר כולם צפו בה בעת ובעונה אחת, איש-איש בביתו. על כל פנים, כל האורות כבו כמו באחת, כבו כך בבניין כולו וגם בבניינים סביב-סביב, כל השכונה כבתה, העיר כולה, הארץ, היבשת. ורק הבית שלהם נשאר כך לבדו, מואר, כמו אי קטן בים העולם השחור." עומר מגיע לבניין שבו התגורר כילד ויוצא לחפש אחר המפתח לדירה שבה גדל, וכעת מתבצר בה פולש. כל דלת שהוא נוקש עליה פותחת שער שבור לילדותו. בית הדירות מתגלה כתופת רוחשת. יחד אתו אנו עוברים כסהרוריים בין מדור למדור, בין סודות ישנים ומי שמסרב לישון. למה דג ציפור ככה נבנה כזירת אסון המוצגת בנימוס מופלג ובמעמקיה רוחשים יסודות אפלה. לקוראים מזומן מסע מענג ומכאיב באזורי הצל של היומיומי: פסיעה נרעדת על השוליים הרכים של מה שאין להיזכר בו, ובטעות נואשת אנחנו מבקשים לגדור בשם ילדוּת. זהו ספרו החמישי של אסף שור, מן הסופרים הבולטים בדור החדש של הסופרים בארץ. כתיבתו הייחודית, המבריקה ושוברת המוסכמות מתבוננת באופן חד ועמוק בעולם ובמעשה הספרותי גם יחד. ספרו הקודם, "כה אמר וינסנט, החתול הטיפש", יצא גם הוא בהוצאת כתר וזכה לשבחי הביקורת...


באחד מאחר הצהריים האחרונים, לאחר העבודה, הלכתי באחת השדרות על יד ביתי וראיתי ספר עם כריכה קצת מוזרה, מאוירת, בצבעים חדגוניים, חלונות רבים, ... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
אסף שור כותב אינטליגנטי, מודע לעצמו, כל מילה שקולה והעלילה נבנית במחשבה רבה. ספר מקורי ומעורר מחשבה. בצד המינוס - לעיתים הכתיבה הכל-כך מתו... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
מותק של ספר. ארבעה בני משפחה אחת גרים תחת אותה קורת גג אבל בלי יותר מדי קורת רוח, מה שמביא את הסופר לחקור מה מסתתר בעצם תחת הכותרת "משפחה", מי... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב
לקח לי הרבה זמן והרבה עמודים, אבל לקראת השליש האחרון של הספר הצלחתי סוף סוף להתחבר אליו ולהתרגש ממנו. אחרי שסיימתי אותו יצאתי בהרגשה שהזמן... המשך לקרוא
כבד לי מדי וחסר רגש. התעיפתי ועזבתי מהר מאוד.... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ