ביקורת ספרותית על תחנה אחת-עשרה מאת אמילי סנט ג'ון מנדל
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 4 ביוני, 2017
ע"י פואנטה℗


מגפת וירוס קטלני מחסלת 99.5% מאוכלוסיית העולם. ספרים רבים מדי נכתבו על ניסיונות הישרדות של ניצולים בתסריטים דומים, אז נלך לכיוון רוחני-אמנותי שבו לא נטריח את עצמנו באיך בדיוק שורדים אנשי הסימפוניה הנודדת את חיי היום-יום בדרכים במשך עשרים שנה (ובינינו, כמה מרתק זה כבר יכול להיות לבוגרי ארבעים שנות מדבר?).

הכיוון שנבחר מחייב אותנו להפנות את הזרקור הספרותי שלנו לעולמן הפנימי של הדמויות, ובהחלט לא נגזים אם נצפה לאי אלו תובנות עמוקות (יותר או פחות) ואפילו נקווה לקבל איזושהי התפתחות אישיותית הנובעת מאותן תובנות עמוקות (יותר או פחות) שנגרמו בעקבות אותה אפוקליפסה שפרטיה לא ממש מעניינים, ואף קטנוניים למדי מאותה זווית רוחנית-אמנותית שבה בחרנו.

עד כאן – הרצוי.

אז.
חשבנו, קיווינו ו...התאכזבנו...כי קיבלנו דמויות דלות, עם סיפורי חיים בנליים ומלודרמטיים, כל אחד או אחת צצו משום מקום ונעלמו כדי לפנות מקום לזיכרונות מגומגמים של דמות סתמית תורנית, ואלה עוד היו דמויות מפתח בעלות שם וסוג של אופי (מבושל למחצה), בזמן שאחדים מחברי הסימפוניה הנודדת כל-כך לא חשובים שנקרא להם בשמות הכלים שלהם – גיטרה רביעית או כינור שני כי למה לסבך?

מאחר שכבר סיכמנו מראש שנעזוב את החומריות בצד, נשחק את שייקספיר אבל לא בזכות האיכויות הנעלות של מחזותיו אלא מכיוון שהוא חי בתקופה של אסונות ומגפות – מה שככל הנראה ומתוך איזה היגיון נסתר מעניק לו יתרון על פני יוצרים אחרים, אולי כי יצירותיו ספוגות בחוויות חייו וכך הן אמורות לעורר אהדת יתר בליבם של הצופים-השורדים קשיי יום וחשוכי תרבות? לא באמת נמצא תשובות אבל תודו ששייקספיר עושה את הרושם המתבקש.
באותה מסגרת של התבוננות פנימה, נלמד בדילוגים לא ממש חינניים על חיי ריקנות של כוכב הוליוודי שאחרי שלושה סיבובים של נישואים + גירושים + ילד, מגיע למסקנה שחייו ובחירותיו לא היו איי יאי יאי (ללא שום קשר לאפוקליפסה והרבה לפניה), נרפרף על חייו של חברו הטוב של אותו כוכב הוליוודי שאחרי עשרות שנים של קריירת ייעוץ מגיע למסקנה פתאומית (ואפילו לא מיוזמתו אבל מה זה חשוב) שגם חייו לא היו איי יאי יאי (ללא שום קשר לאפוקליפסה והרבה לפניה), נדפדף במהירות של סרט נע על חייה של ילדה שחלמה להיות שחקנית והפכה לאישה מופנמת עם שלוש/ה סכינים בחגורה – אחת שיודעת לפגוע במטרה ממרחקים ובעיניים עצומות אבל אין לה מושג איך זכתה לכישרון שכזה (כחלק מהרעיון הכללי של ערפול והדחקה שיוצר בנו תחושה שהיא גם שכחה דברים שהיא אפילו לא ידעה שידעה פעם), אחת שיש מאחוריה עבר מסתורי של תחילת אפוקליפסה – אותו לא נזכה לגלות, היה לה גם אח אחד גדול שמת מוות סתמי - גם עליו לא נדבר, ויש לה הווה אחד ארוך ונודד בדרכים - שגם בו לא קורה כמעט שום דבר.

שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע לנוע....

מיותר לציין שכל דמויות המפתח קשורות ביניהן, הקשר אמנם מאולץ וסינטטי ואת המפתח עצמו זרקו למעמקי הים והוא ככל הנראה נבלע על-ידי לווייתן כחול ענק בצפון האוקיינוס האטלנטי, אבל ככה זה בעידן פוסט-אפוקליפטי – לא שואלים שאלות מיותרות, וגם אם פוגשים מישהו שאין שום סיכוי לפגוש בתוך הערבוביה המטורפת של אחרית הימים, שרים 'שנינו יחד תחת מטריה אחת' ומדלגים על כל השלוליות בליווי כינור וחליליות.

כדי "להעמיק" עוד יותר את הליין המהורהר והפסאודו-פילוסופי שלנו, נמציא סיפור על קומיקס מסתורי ששמו מופיע בכותרת ותפקידו להוות את גאולת הכותרת (לא, לא טעות בהקלדה אבל תודה), לגשר בין דמויות שלא נמצא להן קישור הולם יותר ולתרום אף הוא את חלקו הכה לא ברור לכל המטבוחה הזאת.
כמו כן, נכיר את יוצרת הקומיקס המסתורי בכבודה ונגלה שבצעירותה הגברת הסתובבה עם האנשים הלא נכונים אבל ערב אחד בהיר, במסגרת תקרית קוקטייל ליד הבריכה, נפקחו עיניה לרווחה, ובפתאומיות מסחררת היא פשוט ארזה מזוודה ועוד באותו הלילה עזבה את בעלה, נשמה לרווחה ויצאה לעבר הזריחה. אל דאגה, נפגוש אותה שוב במספר הזדמנויות אחרות (מאולצות היטב גם הן) ונגלה שמספיק להחליף מלתחה ולקנות נעלי עקב בגובה של מקדחה כדי להפוך ממזכירה אפורה למנהלת בכירה בחברה בינלאומית (או לפחות זה מה שנחשוב כי לא טרחו לספר לנו כיצד קרתה המטמורפוזה המופלאה הזאת אבל למה לקטנן?).

יכולתי להמשיך עוד אבל אני מניחה שאז כבר באמת לא יישאר מאום מתוך כל הגורנישט שלא קורה בעקביות מדהימה ברב-מכר עטור פרסים זה, אז הבה נסיים כאן.

לא מחכה לסרט.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יובל (לפני שנה ו-5 חודשים)
את יכולה להסביר מזה הגורנישט
פואנטה℗ (לפני שנה ו-7 חודשים)
תלתלית חביבה, תודה על המחמאה-ייעוץ-הכוונה.

בואו נעשה מזה סיפור, באגים, שדרוגים, דפדפנים ודובדבנים ונתלונן קצת בצוותא.
כולה קוקיס! (לא רוצה להתרגז...)
רויטל ק. (לפני שנה ו-7 חודשים)
זו אחריות כבדה מדי לשאת על כתפי.
החלפתי.
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-7 חודשים)
ה' ישמור ויציל
כואב לי במהות
רויטל ק. (לפני שנה ו-7 חודשים)
למה, האתר מחליף לי כשאני צריכה...
(יש לי יותר מדי סיסמאות בימינו).
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-7 חודשים)
אומיגד רויטל תחליפי סיסמה :O
ואפרתי, לחצי על ניקוי עוגיות. (קוקיז) הבעיה היא שהדפדפן שומר בזכרון הפנימי שלו את התמונה ולוקח לו זמן לשנות.
ויש סיכוי שאם תלחצי על הפרופיל של פואנטה תזכי לראות גם.

(אחלה תמונה, אגב :) )
סקאוט הסקוטית (לפני שנה ו-7 חודשים)
אפרתי, כנראה שזה אות משמים שהגיע הזמן לשדרג את סימניה.
אפרתי (לפני שנה ו-7 חודשים)
לאתר הזה יש יותר באגים ממשתתפים. כל כך הרבה פעמים אי אפשר בכלל להיכנס לאתר.
רויטל ק. (לפני שנה ו-7 חודשים)
אפרתי, זה בג ידוע באתר.
מה שיכול לעור זה להתנתק משם המשתמש שלך.
ואם את כמוני מתעצלת להתנתק ולהתחבר (במקרה שלי - אין לי מושג מה הסיסמה שלי, כל התנתקות פירושה לחיצה על "אינני מצליח להיכנס לחשבון שלי"), את יכולה להיכנס לסימניה ממחשב אחר או מדפדפן (browser בלעז) אחר.
אפרתי (לפני שנה ו-7 חודשים)
למה אני לא רואה תמונה אחרת??? בטח במיטב כספי. אם לא הייתי מבזבזת כל כך הרבה כסף על ספרים בחיי ועל הוצאות ניקיון, שזו מחלה ידועה, הייתי מתגוררת עכשיו בווילה עם חצר של שני דונם, מעוצבת על ידי פיצו אדריכלים.
פואנטה℗ (לפני שנה ו-7 חודשים)
תודה, סקאוט. לגמרי כל אדם ודעתו!

(כבר התקשרו מהמפקדה ודרשו להסיר את התמונה במיידי אחרת...רגע, דופקים בדלת...)


יעל,
מה לא מספיק משמעותי? הנביא ו"אנחנו האור" זה לא מספיק משמעותי??
לא מאמינה לך אבל לא חשוב. רק תבדקי מי זאת מירב מיכאלי וניישר קו.
yaelhar (לפני שנה ו-7 חודשים)
עכשיו אני מבינה. "קונספירציה ישראלית" לא ראיתי. חלק מהדמויות אמנם התגוררו זמן מה בירושלים - זה לא היה מספיק משמעותי שאתעכב עליו, עד שהזכרת את זה. (זה משהו שאני רגילה לעשות - לדלג על "ישראל" של הספרים)

מסכימה עם מה שרויטל אמרה. הספר לא מושלם, אבל לי הוא סיפק חווייה נהדרת, שלא חווים כל יום. אני גם יכולה להבין שלא אוהבים אותו בכלל.

תמונה יפה.

אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-7 חודשים)
כרגע בשדה התעופה בדרך לקייב. לא נראה לי שיסכימו לנחות בגיאורגיה. אבל אני אבקש.
סקאוט הסקוטית (לפני שנה ו-7 חודשים)
ביקורת טובה, כל אדם ודעתו, ופואנטה! תתחדשי על התמונה!
רויטל ק. (לפני שנה ו-7 חודשים)
האמת האמת, עם יד על הלב...
כיוונת זרקור לפגמים של הספר שלא ממש שמתי לב אליהם בזמן הקריאה, לא עם הכל אני מסכימה.
ועדיין... נהנתי מהקריאה, היה לי קשה לעזוב את הספר, וקראתי ברצף עד הסוף.
קורה לפעמים, גם עם ספרים לא מושלמים.

אבל את הקונספירציה החמצתי לחלוטין, ועכשיו אני סקרנית...
(אם כי בהחלט תהיתי מה עושה שם ישראל בסיפור. הנחתי שזה סוג של סינדרום ירושלים מורחב שכולל את כל ישראל).
פואנטה℗ (לפני שנה ו-7 חודשים)
טוב, אם לא קראת אז אני יכולה לספר לך שהייתה שם גם קונספירציה ישראלית, והסופרת ככל הנראה קיבלה ייעוץ אסטרטגי ושינתה קטע קריטי בעלילה כדי להימנע מהחרפת הסכסוך הישראלי-ערבי.
[וזאת רק דוגמיה קטנה לשלל החוויות שאת מפסידה -:)]
yaelhar (לפני שנה ו-7 חודשים)
ביקורת מצויינת לספר שלא קראתי (-:
הייתי מתה לקרוא ספר דרך העיניים שלך זה היה מכפיל את חווייתי.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-7 חודשים)
ואנחנו מרוויחים. אשלח לך כמה מעצבנים בדואר.
פואנטה℗ (לפני שנה ו-7 חודשים)
רויטל, את האמת עכשיו, עם יד על הלב ושתי רגליים על הקרקע: יש דברים בגו?


פפריקוש,
אכן. שירות לציבור, אני מניחה. כבר מזמן לא נתקלתי בספר שעצבן אותי מספיק כדי לטרוח ולכתוב עליו ביקורת שלמה ולא כמה שורות ברשימה.


אלון,
זה ספר הכי לא מתאים לטיסה. למזלי, יש לי מספיק זמן עד הטיסה כדי לשכוח...
ואם אתה כבר בסביבה, אולי תקפוץ לגיאורגיה לבדוק שהכול תקין ולהרגיע את הציבור.


אפרתי,
מי שמדברת! כל עוד את לא קונה אותו, מה 'כפת לי?


דני בר,
הסופרת רק בת 38 וזה הבסט-סלרי הרביעי שלה אז שאלת את שאלת מיליון הדולר, איי גס.
דני בר (לפני שנה ו-7 חודשים)
אז מה בכל זאת הפך אותו לרב מכר עטור פרסים?
לאל פתרונים??
רויטל ק. (לפני שנה ו-7 חודשים)
לקרוא כמובן. כדי להשלים לנו סט של סקירות, וממש לא אכפת לי אם תקטלי או תהללי...
אפרתי (לפני שנה ו-7 חודשים)
וואלה, קטילה מבריקה עם וידוא הריגה וביתור סופני. הבעיה אחת: כבר הוספתי ת'ספר בעקבות ביקורותיהם של יעלהר, מסמר ורויטל. מה אני ציכה לעשות עכשיו, אה?
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-7 חודשים)
בדיוק קראתי. מסכים למה שכתבת, רק עם חווייה אישית שונה
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-7 חודשים)
כתבת! הידד.

"הגורנישט שלא קורה בעקביות מדהימה ברב-מכר עטור פרסים זה". משפט לפנתיאון.
רויטל ק. (לפני שנה ו-7 חודשים)
את יודעת לקטול...
:)





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ