אמש ביקרנו בשרונה מרקט הסתובבנו ושאפנו לקרבנו ריחות וטעמים
נפלאים ומרקם מלא צבעים של ירקות אוכל ואנשים. בדוכן של החמוצים עמדו ילד ואבא
הילד לקח זית ועוד לפני שהכניס אותו לפה המוכר צעק עליו שלא יגע ושהוא אמור לבקש רשות לפני שהוא לוקח כי הוא היה נותן לו לטעום אבל לא נוגעים בידים.
הילד החזיק את הזית ביד ולא ידע אם לאכול או להחזיר והיה נבוך כמו האבא .הם שניהם לא הבינו מדוע אי אפשר לנגוע.בכל אופן הגסות של המוכר כנותן שרות לא תישכח במהרה. המקום מתיימר להיות חו"ל , ולמרות שכתוב מרקט זה לא שוק ולא ממששים עם הידיים . עשיתי הקבלה לספר כי הספר הנפלא הזה לא מתיימר להיות משהו אחר מלבד מה שהוא. הוא ספר שנעים להתכרבל אתו ולשכוח לרגע את המציאות העכשוית עובדה ששרפתי את האורז כי פשוט שקעתי בו בנעימות ,ובנינוחות נפלאה ולא רציתי להפסיק באמצע כי דברים טובים לא מפסיקים באמצע..
על העלילה
ארז בראון מחפש אנשים נעלמים,אבודים או כאלה שלא רצו שימצאו אותם. הוא לא דופק חשבון לאף אחד, והוא חוקר פרטי שצמד המילים האהובות עליו הוא "אין לי מושג" ובאמת אין לו מושג כי כמעט עד הסוף הוא לא הצליח לחבר את החוטים של הרצח ושל ההעלמות. הוא מתעמר עם המאפיה עם עובדי המוסך ,עם כל העולם ואשתו ,נכנס לאבו כביר דורך למוסכניק על היד ולא מאמין לאף אחד בעולם כולו ,מצידו שהסקפטיזים ינצח כל יום כל שעה. האדישות והסירבול הפנימי שלו ביחד עם חוש הומור ציני ושחור גורמים ממש להתאהב בארז כמו עם הולה של נסבו אתה לא מבין איך בסוף הפאזל מתחבר וכל החלקים יושבים בדיוק במקום שמתאים להם.
ובנוסף לכל הדמות "הלכאורה " לא רצינית של ארז אשתו זרקה אותו מהבית והוא מצטייר ככלב עזוב. הוא לא הטיפוס של ייעוץ זוגי אבל לפעמים הרצון שהגלגל רק ימשיך להסתובב במתכונת המוכרת זה כל מה שרוצים. ומה בכלל אשתו רצתה ממנו אתם שואלים? היא רק רצתה שיאהב אותה כמו פעם! אבל כולנו כבר מכירים את "כמו פעם" ...אין חיה כזאת.
חברו הטוב ביותר והרווק הציע לו רק בית קפה ואולי נשיקה אבל השביע אותו לא להיכנס אתה למיטה .ולמה? בלי למה ,כי כשאישה אומרת לך בפרצוץ שהיא כבר לא אוהבת לא צריך שום למה .
הספר בעל כמה רבדים כשכל רובד יכול להחזיק ספר שלם אם הוא היה בפני עצמו,אבל החיבור של הכל ביחד יוצר "שפה דוידית" ייחודית והומוריסטית..לעיתים הרגשתי כאילו כל הכתיבה עצמה מאוד פיוטית. השורות לעיתים הולכות ומתקצרות או מתארכות אין אחידות בשוליים וזה יוצר סוג של זרימה ומשהו כזה נעים כאילו ספר שירים בידך ולא ספר מתח. ולכן כשהכל מתחיל להיות מותח זה מרגיש כמו להיכנס למיטה עם רגלים קרות בחורף שלאט לאט מתחממות בהפתעה נעימה.
והסוף והחוטים והאם הם מתחברים או האם הסוף טוב זה כבר אתם תקראו, שווה להישאר לסוף!.
יש אפילו חלק פילוסופי בספר היפיפה הזה
ציטוט
"דבר אינו ברור לי עכשיו ובכל זאת אני ממשיך ללכת.
יש כאלה החושבים שניתן לדעת את העולם,שאפשר לפתור את החיים כאילו היו תרגיל בחשבון שכתוב על הלוח,שחור על
גבי לבן.הם אוכלים את הפרי וזורקים את הקליפה?מה אמת ומה שקר?מה חלום ומה מציאות?
אתם, שחותרים אתי במסע הזה לאורך הנהר הכהה שכולו שכחה,יודעים בוודאי שאין לא פרי ולא קליפה,לא אמת ולא שקר,
לא חלום ולא מציאות.רק רגע חולף,בודד,שבו אתה מביט נדהם בירח לבן ענק משתקף לשנייה במים העכורים"
לדוידי ...
הספר לטעמי היה טוב יותר "מפרידה מבבל"! אני חושבת שכל הספר הוא ההומור המיוחד שלך
שמבצבץ בכל שורה וכל כך נהניתי לקרוא.תודה.
לא חשבתי שאורפיאוס קשור למשהו בעלילה ולכן זרקתי אותו החוצה ביחד עם עוד כוכב.
ופעם הבאה שאתה בא עם הכנפיים להביא לי ספר לתיבה תיכנס לקפה ,מקסימום שיקרה לך הוא שתתקבל בחום גדול .זה הזכיר לי את הוגוורטס מהארי פוטר כשהינשופים זרקו את כל הדואר על השולחן בבד אחת. כך זה היה אצלנו וזה היה יותר ממצחיק כשבתוך שבוע היו לי שני ספרים עם שתי הקדשות. וכמובן העברתי הלאה ספר אחד.















