תגידו שלום (או יותר נכון, להתראות) לכל הפושעים והרוצחים שמבצעים פשעים ורציחות, לאלו שיורים ודוקרים ללא הבחנה ומבצעים לינצ'ים ופיגועים, לשודדי הבנקים ששודדים בנקים הומי אדם ושיורים באוויר וצועקים: "תרימו ידיים, זה שוד!", וגם להאקרים שבלחיצת כפתור גורמים למלחמת סייבר אחת גדולה. או במילים אחרות: תגידו ביי ביי לכל הכולירות שהתרגלנו לפגוש בכל ספרי המתח שקראנו ובסרטי האקשן שבהם צפינו, ותכניסו למשחק שחקן חדש, ולא פחות מוכשר...
כי בספר זה, 'ילד 44' שמו, ללב סטיפנוביץ' דמידוב הבלש (או ליתר דיוק, סוכן של המשרד לביטחון המדינה. או ליתר דיוק מדויק עוד יותר: קצין מג"ב - כן, כן, ככה תרגמו בספר את המושג הרוסי 'מיניסטיירסטבי גוסודרסבינה בייזופסנוסטי' לעברית!) יש עסק עם איזה רוצח סדרתי מסוכן. אבל לא סתם רוצח סדרתי מסוכן, אלא - ותקשיבו טוב טוב למה שאני עומד לומר עכשיו - קניבל! (כן, כן, קניבל - יעני, אחד שאוכל בני אדם אחרים). קניבל, וגם פדופיל, חשוב לציין. 2 במחיר 1, מה שנקרא. (בטח במקדונלד'ס הוא מזמין ארוחת ילדים: קודם כל הוא אונס ת'המבורגר ומבצע בו את זממו, ורק אחר כך הוא אוכל אותו - במקום או בטייק אווי, זה לא ממש משנה... אה, שכחתי, אין בכלל מקדונלד'ס ברוסיה של סטאלין. לא מקדונלד'ס, ולא אף מותג זר אחר). ולכל זה, תוסיפו גם את התפאורה הרוסית-קומוניסטית-סובייטית שכוללת, בין היתר, מרגלים, בוגדים, סוכנים ואנשי מיליציה, שלג (והרבה שלג), קור כלבים שרק מקום כמו סיביר יכול לספק, עוני, רעב, מחלות, הגליות, ומה שלא תרצו.
אסיים בבדיחה רוסית שהייתה סוג של להיט בתקופת סטלין, ושבעצם מסכמת בכמה מילים את הספר:
"גבר ואשתו ישנו במיטה כשפתאום דפיקה חזקה בדלת העירה אותם. בחשש מפני הגרוע מכל, הם התעוררו ונפרדו זה מזו בנשיקה.
אני אוהב אותך, אישה
אני אוהבת אותך, בעל
אחרי שנפרדו לשלום, הם פתחו את הדלת, ולפניהם ראו שכן מבוהל, מסדרון מלא עשן ולהבות עד התקרה. הבעל והאישה חייכו בהקלה והודו לאל. זה רק הבניין עולה באש"

















