ביקורת ספרותית על ילד 44 - כתר מתח # מאת טום רוב סמית
ספר בסדר

---

עתיקה כמעט כמו חידת בריאתו של היקום היא שאלת המולי"ם שלא נס ליחה - מה הופך/יהפוך ספר לרב מכר ? האם קיימת נוסחת כתיבה מיוחדת, כזו שתתחבב על אחוזים גבוהים מקרב ציבור הקוראים בעולם ? ואם כבר - האם שמו והמוניטין של הסופר מהווה ערובה, תעודת ביטוח לכך, שהספר יימכר ברבבותיו, יתורגם לעשרות שפות ויהפוך את כל הנוגעים בדבר לאנשים עשירים ושמנים מנחת ?!...

בכל הקשור בספר "ילד 44", הרי שהוא מוסיף כמות נדיבה של קונטרוורסליות לעבודתו של כל מי שניסה אי פעם לחקור ולהשיב על השאלות הנ"ל. נתחיל מהסוף : כתב אותו בחור בן 20. סגנונו אינו אחיד. כאילו בחלקו השני של הספר הושקעו זמן ומאמץ בניסוח ובשכתוב ואילו את חלקו הראשון הותירו בוסר. נסו לספור למשל, כמה פעמים מופיעים ברצף -במאה עמודיו הראשונים- משפטים הנפתחים במילה "הוא", במקום ניסיון כלשהו, אפילו מאולץ, לחבר כמה מהם בסיוע ו' החיבור. מוזר. ואולי ההאשמה תלויה בכלל בנוסח העברי. אולי.

אנדריי צ'יקיטלו היה רוצח ילדים מתועב, שפעל בעיקר באוקראינה בשלהי שנות השבעים ולאורך שנות השמונים של המאה הקודמת. אלא שאצל טום רוב סמית, "נשלף" צ'יקיטלו מזמנו-הוא 'והוחזר בזמן' עשרים שנים לאחור. כל זאת כדי לבסס עבור סמית ועבור ספרו, את טיעונו המרכזי הצף ועולה לכל אורך הרומן, לפיו - בריה"מ הסטאליניסטית הייתה מדינה כה חשוכת עיניים ואטומת מחשבה, עד כי שני רוצחי המונים יכלו לפעול בה באין מפריע : סטאלין ברמה הארצית, עם סיפורי ההוצאות-להורג-לפי-משקל המזעזעים, העינויים וההגליות - וצ'יקיטלו ברמה המקומית, שאת מעשיו השתדלו הכל לטייח, בעיקר כי הם עשויים היו לפגוע כביכול באחת הדוקטרינות הבסיסיות של המשטר - במקום שבו כולם שווים, לא יכולה להתפתח פשיעה... בשום פנים ואופן.

אלא שקריאה ביקורתית -ולו במעט- תחשוף בקלות שבסיס טיעונו של סמית הוא מגוחך כמעט כשם שהוא יהיר. מגוחך כי כאמור צ'יקיטלו אינו שייך לזמנו של הרומן וניתן היה להתאמץ מעט יותר, לא הרבה, כדי למצוא "יצרן זוועות" אחר שיספק לספר רקע הסטורי אמין והגיוני; ויהיר כי הרמיזות העבות השתולות לכל אורכו ביחס לכמיהה למערב "החופשי והשופע" (מלבד אצל גיבור הסיפור, יש לציין, שאצלו אהבת המולדת אינה תלויה בדבר... באמת נולדתי אתמול...), עשויות להשכיח מאיתנו את מה שלמדנו פעם בשיעור הראשון בקורס המבוא לעידן הקולוניאלי : בריטניה הגדולה אולי לא ידועה במיוחד בפשעים שנעשו אצלה מצדם של המשטר והמדינה כלפי אזרחיה, אבל כולכם מוזמנים לפתוח כמעט כל ספר העוסק בשנות שלטון הבריטים בהודו, באפריקה, במדינות ערב, אפילו בפלשתינה - ותגלו ממצאים מפתיעים לרעה.
מבחינה זו, טום רוב סמית לא כתב בחלל ריק : הוא בא לבטא, בעצם לאכול לנו את הראש, עם "עובדות" שדקלמו לו בחוג לכתיבה יוצרת באוניברסיטת קיימברידג' - בריטניה היא מגינת היתומים והאלמנות בעולם המודרני בלה-בלה-בלה. גם ישראל חווה את המציאות העצובה הזו, כשבשנים האחרונות יוצאות מרבית הקריאות להחרמתה האקדמית ולבידודה הפוליטי מרחבי הממלכה המאוחדת. לא קניתי, מצטער. היכונו לסופר גרמני שיכתוב על הטיהורים האתניים בימי שיבתו של עם ישראל לארצו אחרי גלות מצרים. יהיו צחוקים.

לסיכום, כספר מתח, "ילד 44" הוא יצירה חביבה; אם מתעלמים מהרקע המאולץ, מהחורים בעלילה, מחוסר האיזון הקיים בו בין המשקל הניתן למערכות יחסיו של גיבורו עם סביבתו ובין מעשיו של הרוצח האובססיבי שאחריו הוא רודף, ומהניסוחים המגושמים -לפחות בחלקו הראשון, כאמור- ומתמקדים בכמה וכמה סצינות הכתובות היטב (בריחתו של לב ממשרדו של נסטרוב למשל) - יש מצב להנות. עד כמה שניתן להנות מתיאורים פרוורטיים כמובן.

אבל לא נכון יהיה, לעניות דעתי לפחות, להתייחס אליו כאל איזה Must מהאגדות. "ילד 44" משול בעיניי לאריזות המצות שזה עתה החלו להציף את רשתות השיווק : נסבל לשבוע בשנה, אבל ממש לא חייבים...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על ילד 44 - כתר מתח #