ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 7 באוקטובר, 2015
ע"י פואנטה℗
ע"י פואנטה℗
זה היה יום שמשי וחם. יום שישי, לפני שבע שנים. עמדתי ליד שער הגן של אחד מילדיי ולידי עמד יעקב אלפרון. הוא חיכה לבת שלו. תוך כדי ההמתנה בצוותא, הוא זרק משהו על ארוחה שהוא הולך לבשל כשיחזור הביתה וחייך את החיוך השפָמי העקמומי שלו. חייכתי בחזרה. הסתכלתי עליו, על העיניים הקטנות החודרות שלו, ואמרתי לעצמי: "על מי את עובדת? עומדת ומחייכת לאלפרון כאילו אתם בסט באדיס? הרי כל מה שאת רוצה עכשיו זה לברוח מכאן. משקשקת מפחד שמא יבוא איזה נקמן מאיזו כנופיה וירסס צרור מאיזה M16 מקוצר, וייקח גם אותך."
ימים ספורים לאחר מכן, הרכב שלו התפוצץ, יחד איתו, בדרך הביתה מתל-אביב.
אני זוכרת את הזעזוע שעבר עליי. לא משנה מה הוא היה, מה עשה והאם מגיע לו או לא מגיע לו – הבנאדם אשכרה עמד לידי, חייך ורצה לבשל ארוחת שישי. הוא לא היה סתם כותרת שיכולתי לנפנף מעליי, לגחך ולהמשיך הלאה.
תמיד נוח יותר שהרעים יישארו רעים והטובים ימשיכו להיות טובים. קל יותר לקטלג ולהדביק תוויות. לא תמיד זה מתאפשר.
גם בספר הזה, ממש ניסיתי להישאר בצד הבטוח והנוח. מראש היה ברור שיש רעים, חבורה של חלאות אדם עשירים ומנוונים שמחפשים "ריגושים" ומקימים סוג של מועדון רציחות וצייד אקסקלוסיבי - זה מתחיל בסרטים אלימים, הסנפת קוקאין עד מחיקה והתפרעויות וממשיך בהתעללות בחיות ובאנשים מזדמנים וחסרי ישע: "הכאה, השפלה, כפייה – כל מה שקרא תיגר על המוסר הקונבנציונלי". הכל הולך לפי הספר (תרתי משמע) ולא צריך להתאמץ כדי לשנוא את המנוולים...עד שמגיע הקטע של מלכת החבורה, קימי.
גם אם נניח לרגע שיוּסי אדלר אולסן הוא צייד ואני נפלתי קורבן למלכודת הרגשית שלו, זה לא משנה. אין אפשרות לשכוח את קימי:
ושלא תטעו. היא הייתה רעה. מאוד. אבל היה בה עצב תהומי וריקנות איומה שנכפתה עליה ורצון עז לנקום את נקמתה בכל מחיר – משהו שבהחלט אפשר להזדהות איתו. פשוט לא יכולתי לנפנף אותה מעליי ולהמשיך הלאה. והצרור הקטן שהיה כל עולמה, הדבר היחידי שהחזיק אותה בחיים...קשה מאוד לשכוח מה היה בתוך הצרור הקטן הזה...
ספר מתח שכמעט נטול מתח קונבנציונלי אבל עמוס במתח נפשי ומספר סיפור אנושי מצמרר שחודר עמוד לוְרִיד.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
במציאות הקיימת, הרעים כבר לא מה שהיו "פעם"...היום הם לבושים בחליפה ועניבה, חלקם אפילו עם זקן ארוך...
כיפה לראשם...קצת קשה להבחין בניהם לא?
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
חני, אין ויכוח. זאת ועוד -
תתארי לעצמך שהרעים מזמינים אותך אליהם הביתה לארוחת שישי ובסוף מתברר שהם גם בשלנים נהדרים ומארחים מופלאים - דבר כזה עלול להחמיר מאוד את עוצמת השיבושים -:)
|
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אני מניחה שאי אפשר טוב בלי רע וההפך אבל השפם שלו על הפרצוף באמת אי אפשר לשכוח.
העניין הוא שגם הרעים וגם הטובים מוציאים ילדים מהגן והולכים לבשל לערב שישי וזה יקירתי עושה שיבושים כשחושבים על רעים וטובים...
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
תודה, יעל.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
מעניין
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
נצחיה, מי יודע? אולי.
אז נחסך ממך גם הפחד.
לי היה יתרון קל: הילדים שלנו היו באותו גן אז בשלב כזה או אחר הייתי אמורה לפגוש אותו. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
זשי, תודה.
לרוע יש הרבה גוונים וגם הטוב הוא לא אולטימטיבי, והספר הזה מדגים זאת נהדר, בתנאי שהקורא מוכן לקבל את הרעיון.
ואם כבר בכריכות עסקינן, השועל היה נגוע בכלבת ויש סביבו סיפור מטפורי חזק. מצורף מצעד הכריכות והשמות לאותו ספר. נפלאות דרכי הכריכות ותמיד סיקרן אותי לדעת מי מוליד אותן: http://ecx.images-amazon.com/images/I/5166IlpCSRL._SX330_BO1,204,203,200_.jpg https://i0.wp.com/photo.goodreads.com/books/1343359702l/15761449.jpg https://d2mwmew8l8vj8u.cloudfront.net/ItemImage.aspx?ItemID=5965621&width=500 http://ecx.images-amazon.com/images/I/51WbzYIYH-L._SX325_BO1,204,203,200_.jpg |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אכן, אפרתי.
בשני הספרים יש שילובים קיצוניים.
ההבדל הוא שהפוליטיקאית החטופה הייתה זוכה במלוא התמיכה גם אם לא הייתה מוותרת על חייה האישיים למען אחיה המפגר. כאן השילוב הזה הרבה יותר חמקמק ויש חתחתים רבים בדרך להזדהות. אגב, את לא יכולה לקצר את שמו סתם כך. רק שתדעי לך שהשם המלא הוא Carl Valdemar Jussi Henry Adler-Olsen ורק מזה אפשר להכין מעדנים ומעדנות לאורך ביקורת שלמה -:). |
|
|
נצחיה
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
לא הייתי מזהה את אלפרון, אילו היה עומד לידי. כך שאולי עמד פעם ולא זיהיתי.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מעולה שנותנת חומר למחשבה. אבל בכל אדם טוב, יש קצת רע, ובכל אדם רע, יש גם קצת טוב.
נשמע ספר מעניין, והתמונה שבכריכה בהחלט מתאימה למשפט "ספר מתח שכמעט נטול מתח קונבנציונלי אבל עמוס במתח נפשי ומספר סיפור אנושי מצמרר שחודר עמוד לוְרִיד". (באמת יש משהו עוכר שלווה בשועל הזה) באמת פגשת את אלפרון, או שלא הבנתי אותך בדיוק איך שרצית שאבין? |
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
יוסי אולסן די מומחה באכזריות מיוחדת, אבל גם ברגשות אנושיים יפים. הגיבורה של ספרו
הקודם אשה בכלוב, גילתה רגשות נהדרים לאחיה המפגר.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
צודק, הפסקה עושה עוול. הורדתי אותה.
הספר אכן מתורגם כפול, תרגום מתרגום. הייתה על זה גם ביקורת בוואלה תרבות. אם הייתי רוצה למצוא פגמים בתרגום וגם בתוכן - לא חסר. בהתחלה רדאר הציניות אכן פעל במלוא העוצמה אבל אחר-כך נפלתי קורבן. מודה. אם אהבת את "נערה עם קעקוע דרקון" אז יש דמיון בין הדמויות אבל זאת יותר מיוסרת וחודרת. עניין אישי, כמובן. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
באמת נפלת קורבן לפסקה הזאת? לא יודע, לי היא מרגישה מאוד ספר-מתח-ירוד-מתורגם. שהדובי דיבר אליה, וזה. אצלי זה מעורר רגשות אחרים, פחות טהורים :-)
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
